כוח או חולשה?

בתפילת ירמיהו בוקע הייאוש בכל עוצמתו. ירמיהו מזכיר את כוחו של הכל-יכול: "הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר" (יז). והוא מוסיף ומזכיר את יציאת מצרים, הלא זה הנס המעיד על בחירת ישראל ועל כוחו של האלוקים. והוא מוסיף ומזכיר את ירושת הארץ בידי אבותם. ומול כל הנפלאות האלה, עומדות שתי עובדות חדשות: "הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים... ואשר דברת היה, והנך רואה!" (כד) - איך יתכן שלאחר כל מה שעשית לישראל, תיכבש העיר בידי הכשדים? ואחר כל זאת, "ואתה אמרת אלי אדני ה' קנה לך השדה בכסף והעד עדים, והעיר נתנה ביד הכשדים!" (כה) - איך יתכן שאתה עושה כל זאת, ובמקביל אתה אומר לי לקנות את השדה בכסף, ולהעיד עדים?

תשובת ה' מקבילה בסדר הדברים לדברי ירמיהו, אלא שה' הופך את הדברים.

(כו) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמר
(כז) הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר
(כח) לָכֵן כּה אָמַר ה' הִנְנִי נתֵן אֶת הָעִיר הַזּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים
וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ

תשובת ה' כמעט מצטטת את דברי ירמיהו. ירמיהו אמר "לא יפלא ממך כל דבר" (יז), וה' עונה: "הממני יפלא כל דבר?" (כז). אלא שה' הופך את דברי ירמיהו על פיהם:
ירמיהו תמה: אם לא יפלא ממך כל דבר, איך יבואו הסללות העיר ללכדה?!
ואילו ה' עונה "לכן כה אמר ה' הנני נתן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל ולכדה" (כח).

ירמיהו רואה את חולשתו של הא-ל בכך שהכשדים כובשים את העיר, ואילו ה' רואה בכך את כוחו. כוחו הגדול של ה' הוא בכך שהוא עושה את שצריך לעשות, מבלי להתחשב בזיכרונות עבר. ישראל חטא, והעיר צריכה להיכבש. ועל כן היא תיכבש. "הממני יפלא כל דבר. לכן כה אמר ה' הנני נתן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל ולכדה" (כח). העובדה שאני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים היא היא ההוכחה שממני לא ייפלא כל דבר.

גבורת ה', לפי פרק זה, אינה בהצלה בכל תנאי ובכל מקרה, אלא במתן גמול צודק לעם. והגמול הוא עונש מיידי, אבל עם הבטחה לעתיד בצידו.

עוד על גבורת ה' שבאה לידי ביטוי דווקא בכיבוש הכשדים ניתן לקרוא בפוסט מאת ד"ר יכין אפשטיין 'גבורת השתיקה'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת