כשהפאתוס פוגש את עולם ההלכה

בפסוקים האחרונים של ספרו מנבא צפניה נבואת נחמה וגאולה. בין שאר דברי הנחמה אומר הנביא: "נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה" (יח).

המשפט קשה להבנה וסובל פירושים שונים. בתלמוד הבבלי (ברכות כח, ע"א) מופיע תרגומו של רב יוסף לפסוק: "תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים" - שבר יבוא על שונאיהם של ישראל (= ישראל, לשון סגי נהור) - על שאחרו את זמני המועדים בירושלים. את הפירוש הזה אימץ רש"י שכתב על הפסוק: "אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו משמרים שבתות וימים טובים".

על פי הקריאות הללו הפסוק עוסק בחטא חילול המועדות. ר' יהושע בן לוי בתלמוד מגייס את הפסוק לצורך גערה במחללי זמנים, אך כאן הזמן הוא לא המועד:

"אמר ר' יהושע בן לוי כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר (צפניה ג', יח): "נוגי ממועד אספתי ממך היו"" (ברכות כא, ע"א).

ר' יהושע בן לוי קורא את הפסוק עָמוּס הפאתוס הזה, כלפי חטא שעל פניו הוא בתחתית סולם החטאים - חריגה מהזמן הראוי לתפילת מוסף לדעתו של ר' יהודה.

נראה שהחיבור בין העוצמה של דברי צפניה לבין החטא הפעוט לכאורה של פספוס זמן התפילה, הוא עניינה של הדרשה. ר' יהושע בן לוי בא לבצר את עולם ההלכה היומיומי. עולם ההלכה מטבעו מתרחק מהפאתוס ועסוק בפרטים הקטנים. הגאולה, לדעתו של ר' יהושע בן לוי, תבוא דווקא מתוך ההקפדה על ההלכה הפרוזאית, הדבקות בפרטי הפרטים היא המאפשרת אורח חיים יציב נוכח האל. אל מול הפאתוס הנבואי עומד כאן העולם ההלכתי, עולם שאין בו פסגות ולכן הוא אולי חסין יותר מפני הנפילות והטלטלות שחווים הנביאים.

באדיבות אתר 929