לאן נעלם ארון העץ?

לאחר חטא העגל, משה עולה להר סיני בשנית. מה עיקרה של העלייה השניה?

לפי ספר דברים העיקר הוא קבלת הלוחות השניים, ובניית ארון העץ, ואילו לפי ספר שמות העיקר הוא ההתגלות, הברית המחודשת וההבטחה שה' ישכון בעם וילך עמו.

כדי להבין את משמעותו של התיאור של משה בספר דברים מול התיאור בשמות, יש לראותו בתוך ההקשר הכולל של הסיפור ושל שני הספרים.

בחלקו השני של ספר שמות, האידאה המרכזית היא השראת השכינה, והיא תכלית בניין המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח). לעומת זאת, בספר דברים חסרה לחלוטין האידיאה של השראת השכינה במשכן: בכל הספר לא נזכרים בניין המשכן והאידיאה של השראת השכינה. במקרה היחיד בספר בו נזכר אהל מועד (ל"א, יד-טו), מדובר על אהל מועד הפרטי של משה, ולא על המשכן ששכן בתוך המחנה. בספר דברים אין גם עיסוק בקרבנות חובה וציבור, שהם מוקד הדיון של התורה בספרים ויקרא ובמדבר, ואין גם כלל דיון בטומאות.

אם אין משכן ואין השראת שכינה, הרי שגם אין מה לדבר על ארון שעליו שוכן ה'. בספר דברים אין מקום לכך שמשה ידבר על בקשת התגלות והשראת שכינה וכדומה, מפני שמעולם לא נאמר שה' מתכוון להשכין שכינתו או לבנות משכן לשם כך. במרכז ספר דברים נמצאת התורה והמצווה.

בעוד שלפי ספר שמות תפקיד הארון הוא בעיקר להיות מכון להתגלות ה', הרי שבספר דברים תפקיד הארון הוא להיות מקום הלוחות עליהן כתובות המצוות החשובות, שהן תמצית התורה כולה. לפי ספר שמות הארון אינו קיים לבדו, אלא הוא חלק מהבניין בו ה' שוכן; לפי ספר דברים, לעומת זאת, העיקר הם הלוחות, ועבורם די בארון. לפי ספר שמות, עיקר בקשת משה היא שה' ישכון בתוך מחנה ישראל, והלוחות הם ביטוי משני לחידוש הברית. לפי ספר דברים העיקר הוא חידוש הברית על ידי נתינה מחודשת של המצוות, קרי - הלוחות.

ספר שמות וספר דברים מייצגים שתי תפיסות דתיות שונות:

ספר שמות, מתאר נוכחות אלוקית בתוך המציאות, בתוך מקום, בין בני ישראל, ובאופן מתמיד; ה' שוכן בתוך הארץ. 

ואילו ספר דברים מתאר אלוקות מעבר למציאות ולעולם - "טרנסצנדנטית".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון