לדעת איך להוכיח אחרים

פרשת קדושים מעמידה אותנו אל מול חובת התוכחה. מאידך מערכת היחסים המשפחתית כמו גם זו הציבורית מעמידה את מצוות התוכחה באור בעייתי.

במסגרת המשפחתית, היעדרותה של התוכחה על רקע פתיחות חינוכית לא ראויה, מובילה לחיבורם של מאמרים וספרים הנושאים שמות כגון: "שיקום הסמכות ההורית". לא פעם אנו מרימים גבה לנוכח צורת ההתבטאות של ילדים להוריהם. לא פחות מכך, אנו מופתעים לנוכח (העדר) תגובת ההורים. משהו בלגיטימציה, בהכרחיותה של חובת התוכחה נפגם. הכלי החשוב והמחנך הפך לכלי לא ראוי. 

גם במישור הלאומי, אנו נמנעים מלהוכיח לאור המתיחות הרבה בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. מחד - חונכנו לראות במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו, את התגשמות חזונם של גדולי הדורות. אך מאידך - אנו חשים שיש מי שמפריע ומעכב את אור הגאולה השלמה מלהופיע, ואנו חשים כאב עמוק על ההופעה החלקית של חיים יהודיים שלמים במדינת ישראל המתחדשת.

שלמה המלך, בספר משלי, לימדנו: "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת" (משלי כ"ז, ה). המאירי מבאר, כי פשט הכתוב הוא שטובה תוכחה מגולה כשהיא באה מתוך אהבה מסותרת. רק כאשר מקור התוכחה הוא אהבה - אז התוכחה טובה וראויה. לא פעם אנו מוכיחים את האחר בשל העובדה שאנו אוהבים את עצמנו.
כשתוכחה באה מתוך אהבת אמת, ללא מניעים אישיים, היא מתקבלת. יתכן ועודף האנוכיות והעמדת היחיד במרכז עומדת ביסוד דברי חכמים, שבדורנו אין מי שיודע להוכיח.
תוכחה ראויה ומשפיעה רק אם היא נובעת מאכפתיות ומאהבה גדולה ולא ממעורבות אובססיבית בחייו של האחר. לפיכך, אנו נקראים להשיב את התוכחה אל חיינו המשפחתיים והלאומיים גם יחד. רק כך, נבטא את אהבתנו ומעורבותנו. בתוך הבית, לא נמנע מתוכחה. היא מוכיחה יותר מכל - אהבה ואחריות גדולה. גם במישור הלאומי, אל לנו להימנע מתוכחה. בבסיס הדיון יש להציב את האכפתיות, את ההזדהות עם ערכי התורה ואת האכזבה מהופעתם של חיים יהודיים חלקיים. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול