המדרש בהתבסס על פסוק מפרקנו: "ושבע ילין בל יפקד רע" (כג) מלמד אותנו ששינה בלי חלומות היא דבר רע. מה פשר העניין?

 

עולם השינה והחלומות העסיק את חכמי המדרש מאז ומעולם. כך גם פסוק מהפרק שלנו, "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע" (כג), הוביל אותם לדרוש סביב סוגיית השינה והחלומות שבה:

"אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רָע,
שנאמר: "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע" (משלי י"ט, כג),
אל תקרי שָׂבֵעַ אלא שֶׁבַע"
(תלמוד בבלי ברכות יד ע"א)

ר' זירא לוקח את הפסוק והופך אותו לאמירה מעולם הפסיכולוגיה. להבנתו הפסוק מעיד על כך שמי שאינו חולם במשך שבוע שלם, שהוא יחידת הזמן המינימלית מעל ללילה, נקרא רע. ועולה השאלה מדוע האדם שלא חולם נהפך לרע? ככל הנראה ר' זירא רואה בחוסר החלומות סימן שלילי, דבר אשר מעיד על אופיו של האדם ורגשותיו הכהים, וכפרשנותו של רש"י - ניתוק מעולם הרוחני הגבוה.

ומעניין הוא שבילקוט שמעוני מופיעה תוספת מעניינת: "הני מילי היכא דלא חזא כלל אבל חזא ולא ידע מאי חזא שפיר דמי" [=ואלו הדברים כאשר אינו רואה כלל. אבל ראה ולא ידע מה ראה – אינו נחשב] (ילקוט שמעוני תהלים רמז תתמב). הילקוט מוסיף שאין הכוונה בדברי הגמרא שאתה מבין את חלומותיך, אלא שאתה חולם.

קשה להבין את דבריו של ר' זירא לאור מחקרים מודרניים על עולם החלומות, אבל ניתן למשוך משהו אחד מדבריו לעולמנו – הניתוק מהחלום שלך, מהרגשות שלך, יובילו אותך למקום רע.

באדיבות אתר 929