במהלך ספר דברים מוכיח משה את עם ישראל על חטאי העבר לקראת כניסתם לארץ. תוכחה מועילה צריכה לימוד, ואכן ניתן ללמוד מתוכחתו של משה מספר תנאים לתוכחה ראויה שתתקבל על לב השומע.
בכל הנוגע לתוכחה, התזמון הוא לא פחות חשוב מתוכן הדברים. תוכחה שמופנית כלפי אדם מיואש עלולה לדרדר אותו למטה עוד יותר, אל פי התהום. משה בחר את העתוי שלו בקפדנות. התורה טורחת לציין שהיה זה ״אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי... וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן״ (א', ד), כלומר דווקא אחרי ניצחונות גדולים, כאשר העם חש התרוממות רוח.
לצד התזמון, חשוב גם שהתוכחה תיאמר בשעה שהמקבל אותה פתוח להשתנות. קשה לאדם לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו כאשר הוא כבול בתוך השגרה. גם כאן התוכחה של משה קולעת, שכן היא נאמרה סמוך לכניסתם של בני ישראל לארץ, על סף תחילתו של פרק חדש, של הוויית חיים חדשה.
חשוב גם לבחון את מצב היחסים בין המוכיח לבין מקבל התוכחה. גם כאן מתברר שהתזמון של משה היה מוצלח: הידיעה שמשה עומד למות מבטיחה שאוזנו של העם תהיה כרויה לדבריו.
שאלת המינון גם היא חשובה בכל מה שקשור לאמירת תוכחה. יש תחומים שנאמר בהם ״כל המרבה הרי זו משובח״, אך בנוגע לתוכחה, ההפך הוא הנכון. בספר שמות, ויקרא ובמדבר כמעט שאין תוכחות של משה לעם. כשהתוכחה הופכת לאירוע מיוחד, חד פעמי, אנשים פתוחים להקשיב לה, אך כאשר היא הופכת לדבר שבשגרה, מהר מאוד לומד הציבור לאטום את אוזניו.
המפתיע בתוכחה של משה הוא שמשה אינו מוכיח את אלה שחטאו, אלא את בניהם. תוכחה היא אמצעי תיקון. על הדור הנוכחי מוטלת האחריות לתקן – למעשה, רק הם, ולא אבותיהם, מסוגלים לתקן. יש עיקרון בתלמוד שלפיו ״כשם שמצוה על אדם לומר דבר נשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע״ (יבמות סה ע״ב). אמירת תוכחה לאדם שאינו מסוגל להכיל אותה עלולה להזיק, הוכחת האבות הייתה נופלת על אוזניים ערלות, הבנים, ממרחק של דור, הם אלה שיכולים להקשיב ולתקן.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר