לפעמים צריך לזעזע

תוכחותיו של ירמיהו קשות הן. הנביא יודע דעת עליון, והוא חשוף, עד כדי כאב אישי עמוק, להבנה הברורה שהקב"ה החליט למצות את הדין עם עמו שנשאר בארץ לאחר גלות עשרת השבטים. אם העם ישוב מדרכו הרעה, עדיין יש תקווה שגזירת הגלות והחורבן לא יתממשו.

אבל העם היושב ביהודה מנסה לקדם את הרעה בצורה שונה מדרישתו של הנביא ומהדרכים אליהן הוא מנסה לכוון את העם, לפי רצונו של הקב"ה. העם מבקש אמנם את קרבתו של ה', אבל הוא אינו משנה את התנהגותו הרעה. העם בא אל בית המקדש ומקריב קרבנות לפי מצוות התורה, ומאמין שבכך הוא יינצל מגורלו הקשה. אבל בד בבד, ראשי העם ואנשי יהודה ממשיכים לעוות את המשפט, וכתוצאה מכך נשפך דם נקי. הם עושקים את המעמדות החלשים: גר, יתום ואלמנה, וממשיכים באורחות חייהם הנלוזות כבימים ימימה. הנביא חש שתוכחותיו נופלות על אוזניים ערלות.

לכן הוא מנסה לערער את יסודות האידאולוגיה המוטעית שלהם. הוא משמיע באוזניהם דברים קשים על ערכו של בית המקדש שבו הם בוטחים כל כך שיצילם מכל רע. הוא מכנה את בית המקדש: "מערת פריצים" (יא) דהיינו מערה שרשעי מעש חוסים בצילה. בית ומערה כאלו אינם ראויים להמשיך ולהתקיים. לכן גורל בית המקדש יהיה כגורלו של משכן שילה שחרב בעטיה של רעת ישראל.

נבואה זו של ירמיהו היא קשה מאוד בעוצמתה היוצאת דופן, כשמטרתה הברורה לקעקע את האמונה המושרשת כל כך בעם, שדי לקיים את הסמלים הדתיים החיצוניים כדי להיות בטוחים שהם ממלאים את רצונו של ה', והוא ישמור עליהם מכל רע. כשבאים ואומרים לאדם כי מחמל עיניו מגלם את הכיעור והרע, ולכן אי אפשר יותר לקיימו, בוודאי שדברים אלו יגרמו לזעזוע רב. זאת הייתה כוונתו של ירמיהו.

הנביא מנסה לשנות את התנהגותו של העם מהיסוד. הוא יודע שללא השינוי הזה גורלם של אנשי יהודה נחרץ למיתה, ובכל כוחו הוא מנסה לעשות זאת. הנביא יוצא כנגד התפיסה שהקרבת הקרבן לכשעצמה מהווה את עבודת ה' הנכונה. זו תפיסה אלילית במהותה. המאמין בטוח שהאל, כוחו גדול, והוא שולט בעולם רק על ידי כעס והטלת עונשים כנגד בני האדם. לכן יש "לפצות" אותו ב"מתנות" כדי שהוא יתרצה ולא יעניש את בני האדם. לכן עבודת הקרבנות בבית המקדש, תביא לפיוסו של הקב"ה. כך האמינו כל עמי המזרח ששכנו סביב ארץ יהודה, וכך האמינו גם תושבי ירושלים.

לכן, ירמיהו מעמיד מולם את השקפתה האמתית של התורה. הבסיס הנכון לקשר בין עם ישראל לקב"ה הוא ללמוד את מצוות ה' ולקיים אותן. שמואל הנביא כבר אמר לשאול בעניין קיום מצוות מחיית עמלק: "הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב (=בקולו של ה') מחלב אילים" (שמואל א ט"ו, כב). ירמיהו מפרט לאילו מצוות הוא מתכוון: "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם" (ט). החטאים המפורטים כאן הם חלק מהקודקס הבסיסי שניתן לעם ישראל וממנו לעולם כולו: עשרת הדברות.

בני יהודה חוטאים כלפי אדם וכלפי שמיים. זוהי בגידה בכל הערכים הבסיסיים של האדם, המביאים אותו להיות אדם, בהתאם להשקפת התורה. תקוותו של ירמיהו היא שעל ידי גרימת זעזוע עמוק לעם, הוא יצליח לחולל את השינוי ההתנהגותי בעם ישראל. בטרם יהיה מאוחר מדי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929