"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד... עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ויקרא כ"ד, ב-ד)
ר' יוסף בכור שור:
לפי שבזה הספר סידר כל תשמישי המשכן, הקורבנות ומילוי יד הכהנים והפרשת הטומאות שאוסרות לבוא במקדש ולאכול קדשים, בא עתה לפרש סידור המנורה והשולחן. והקטורת כבר נזכר באחרי מות, גם סדר יום הכיפורים.
רמב"ן:
צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם (שמות כ"ז, כ) צוה "ויקחו אליך שמן זית זך" מאת בני ישראל, כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו כמו שנאמר (שם ל"ה כז-כח) "והנשיאים הביאו" וגו' "את הבושם ואת השמן למאור". ואף על פי שאמר שם "חוקת עולם לדורותם", הוא על ההדלקה, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון...
ושם עוד לא אמר אלא "יערוך אותו אהרן ובניו" וגו' (שמות כ"ז, כא), והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש (פסוק ד) "על המנורה הטהורה", שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה.