לתת מקום לביקורת עניינית

אמציה כוהן הבעל בבית אל, פונה אל עמוס באמירה המפורסמת "חוזה לך ברח" (יב).
אמציה, בשם השליט ירבעם, אינו רוצה לשמוע את נבואתו של עמוס, המנבא פורענות על עם ישראל בשל היותם עובדי עבודה זרה.
המתח הזה בין השלטון לבין אנשי הרוח קיים כל הזמן ובכל שלטון.

השלטון מעוניין להנהיג בדרכו שלו, בלי שמישהו חיצוני יפריע לו. הוא מעוניין לפעמים למכור לו אשליות, אכול ושתו כי מחר נמות. איש הרוח מתעלה מעל הרגע העכשווי, מעל הארעיות והמציאות היומיומית, הוא יודע כי ההווה אינו חזות הכל. הוא יודע כי המוסר האלוקי הקבוע הוא המצפן המכוון את דרכנו, ועל כן הוא מוכיח בשער את התנהגות השלטון ואת הנהגתו את העם.

כיצד צריך השליט או השלטון לנהוג ביחס לביקורת המושמעת נגדו?
השלטון חייב למתוח למקסימום את קווי הגבול של חופש הביטוי. בידי השלטון נמצאים הכוח, העוצמה, ההנהגה, היכולת הכספית והשליטה על האזרחים. בידי האזרחים או אנשי הרוח, כל אשר יש בידם הוא להצביע פעם בכמה שנים ולבחור את ההנהגה הרצויה להם. כיוון שאין איזון בין השלטון לבין האזרחים, יש לאפשר לאזרח, לאיש הרוח, לומר את עמדתו. גם כאשר היא ביקורתית ולא נעימה לאוזני השלטון.

כמובן שיש לסייג זאת באמירת ביקורת עניינית, לגופו של עניין ולא לגופו של איש, בדרך מכובדת המכבדת את המבקר ואת השלטון.

השלטון צריך לשמוח שיש המבקרים את פעולותיו, כי בכך המבקר מגלה מעורבות, אכפתיות בנעשה במדינתנו. ויותר מכך, הביקורת מעידה על אמונה שדברים יכולים להשתנות על ידי השלטון. האדישות והיאוש האוחז את האזרח הם דברים העלולים לפגוע בשלטון ועליו למנוע בכל כוחו הגעה למצב כזה.

לסיכום: הבו לנו ביקורת עניינית.

באדיבות אתר 929