מִפקד שלא לצורך

מה היה חטאו של דוד במפקד אותו יזם, והרי בתקופת המדבר מצאנו שני מפקדים של העם, אחד בפרשת במדבר - מפקד דור יוצאי מצרים, והשני בפרשת פנחס - מפקד דור כובשי כנען?

כדי לענות על כך יש לתהות: מהי בכלל מגמת המִפקדים, ולמי הם דרושים? לאמיתו של דבר אין השאלה נוגעת רק לסיבת המִפקד אלא לעצם הלגיטימיות שלו, שהרי התורה שוללת את המִפקד כערך בפני עצמו ומזהירה: "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל', יב).

רש"י מבקש ליישב שאלה זו באומרו שהמפקד בתקופת המדבר התבצע כבעת הקמת המשכן, באמצעות "שקלים בקע לגולגולת" (רש"י במדבר א', ב) אבל כבר תמה האברבנאל על דבריו: הן בעת בניית המשכן נאספו השקלים לכתחילה לצורך אדני המשכן, ואילו כאן נראה איסוף השקלים כ'התחכמות' שנועדה לעקוף את האיסור ההלכתי, ללא שיתבטל הטעם היסודי לאיסור. מטעם זה קובע אף הרמב"ן, בעקבות המדרש, שאין למנות את העם, גם באמצעות מחצית השקל, במקום שאין צורך בכך. אלא שאם כך חוזרת השאלה: למה היה צורך במפקד בימי משה?

רשב"ם עונה על כך בפשטות: לפנינו מפקד צבאי המיועד לגיבוש הצבא לקראת המערכה הצפויה ולפיכך נמנים בו רק יוצאי צבא ולא כל העם, הנשים, הזקנים והטף. רמב"ן שהולך גם הוא בכיוון עקרוני זה מעיר "כי התורה לא תסמוך על נס, שירדוף אחד אלף".

יש להעמיק ולחדד את דברי רמב"ן: לא זו בלבד שאין לסמוך על נס משמים אלא שהקב"ה תובע מישראל להשתתף לכתחילה במצוות כיבוש הארץ וישובה ואינו מוכן לְֹתִתָה להם על "מגש של כסף". המפקד הצבאי הינו אפוא כלי פונקציונאלי לצורך הערכות לקרב. אומנם אם כל מגמתו אינה אלא התפארות סרק, להאדרת כבודו של המלך וממלכתו, הריהו פסול וכדרך שנאסר על המלך להרבות סוסים "בטלנים", מעבר לנדרש (דברים י"ז, טז).

זה היה חטאו של דוד שמנה את העם שלא לצורך הערכות לקרב.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות