מבחן צדיקות

בפרק י"ח אברהם מתעקש לטעון שישנם צדיקים בסדום שביכולתם להציל את המקום, ואין זו מידתו של ה' להמית צדיק עם רשע. אולם, אברהם נזקק להוכחה, כיוון שלמראית עין אין פוצה פה ומקים קול מחאה בעיר. מתבקשת מסכת נסיבות המסוגלת ליצור מצב בו יוכלו הצדיקים להתבדל במעשה ניכר השונה מסביבתם, להציל את עצמם ולמנוע חורבן מעירם. הקדוש ברוך הוא נעתר לצורת הבחינה שמציע אברהם לברור את צדיקי סדום מתוכה, אם אך יצעדו החוצה מהשורה ולא יסתתרו בקהל. ברוח זו נשלחו המלאכים לסדום, כשענן הצלה אפשרי מיתמר מעל העיר, וגורלה עדיין פתוח.

בפרק י"ט המלאכים מגיעים לסדום ומבקשים ליצור פרובוקציה. בשלב זה הצדיקים אמורים להזדהות ולהפגין את צדקתם, ובכך לזכות בהצלתם.

תוצאות המבדק מרות. לוט הוא היחיד שעמד בדרישות, כשהכתוב מדגיש את בדידותו אל מול ההמון הזועם מחוץ לביתו (ג-ד).

כך החמיצו תושבי העיר את חבל הצלתם והצדיקו את עונשם.

יתכן שרק כעת, לאחר כישלונם של אנשי סדום, מתגבש הרעיון להציל את לוט ומשפחתו. נמצא, שלוט אמנם ניצל בזכות עצמו, מאחר שסייע ביד המלאכים, אך לא פחות בזכות אברהם שהגה את הרעיון לתת בידו את היכולת להוכיח את עצמו.

חתניו של לוט (יד) שייכים לקבוצת האוכלוסייה, אליה כיוון אברהם בטיעוניו. לא מסתבר שהיו בכלל האנשים שצבאו על ביתו של חותנם בדרישה להוציא את האורחים החוצה כדי להתעלל בם, אך מצד שני הם לא נקטו בשום דרך להצלתם. בכך, הם מסמלים את קבוצת האוכלוסייה שבתווך.

לו היה אמנם נמצא בסדום ציבור של צדיקים, הרי שקבוצה זו הייתה זוכה בהצלה בזכותם.

אולם, מכיוון שקבוצת הצדיקים לא נמצאה, נדרש מעשה פעיל להוכחת זכותם לחיים, שכן נגזר חורבן על המקום. מאחר שהם לא עשו זאת, ואפילו לעגו: "וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (יד), הרי שהם נותרו בעיר יחד עם כל תושביה ונידונו לכליה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון