מהו המבנה המיוחד של מזמור ס"ז? מה עומד במרכזו? ואיזה מסר ניתן ללמוד מכך?

 

מבנה מזמור ס"ז הינו מבנה קונצנטרי (=מתהפך עם מרכז באמצעו):

א. אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ          יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. 

ב. לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ             בְּכָל-גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. 

ג. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים             יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. 

ד. יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים

ה. כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר   

ד1. וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. 

ג1. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים            יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם

ב1. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ              יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. 

א1. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים                  וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ.

נדמה שחשיבות ה'משפט' (וצדקה) שהועמד בשיא מזמורנו באה לידי ביטוי בתעודת עם ישראל, כפי שבאה בדבר האל לאברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית י"ח, יט). ומה דִבֵּר? "ונברכו בך כל משפחֹת האדמה" (בראשית י"ב, ג). בהגשמתו של ייעוד זה רואים נביאי ישראל את הבסיס (בעיקר המוסרי) לקיומו של עם ישראל (ראה ישעיהו ה', ז; ירמיהו ד', ב; עמוס ה', כד; מיכה ו', ח ועוד). ייעוד זה לעם ישראל בא לידי ביטוי כמידתו של ה' א-לוהי ישראל, ובשיא המזמור, והדבר בא ללמד על חשיבות המשפט.

נדמה לנו, כי שיא מזמורנו מגלה לנו את טיבו: שפעת תנובת האדמה מביאה את המשורר להגות בגאולה אוניברסלית (השווה כאמור: ישעיהו ב', א-ד וכן תהילים ס"ה, ו-יד; פ"ה, יא-יד) ובברכה לישראל. שתי אלו משמשות ביצירה זו לצד זו. שעל כן גולת הכותרת של השיר היא במילים: "כי תשפט עמים מישור" (ה). ובְּשׂוֹרָתוֹ מובעת גם בתחילת המזמור ("לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך"; ג) וגם בסופו ("וייראו אתו כל אפסי ארץ"; ח). 

פסוקי מזמורנו (וכן מופיע גם במזמורים אחרים) מעידים שלפנינו רעיון מרכזי בתפיסת מלכות ה': האל מולך על תבל כולה, דן עמים במישרים ושופטם בצדק ובאמונה, עד כי היקום כולו מתרונן לכבוד משפטו. כשם שבמזמורי ההמלכה נרתמים יסודות היקום להביע שמחתם לרגל עשיית הצדקה, כך מגיבה האדמה במזמורנו בשפעת יבולה. תנובת האדמה המבורכת (ז) היא אפוא תוצאה של שפיטת תבל בצדק על ידי ה' (ראה צ"ו, יג; צ"ח, ט).

אין תמה אפוא שרעיון מרכזי זה במקרא (וגם במזרח הקדום) העמיד המשורר בשיא מבנה המזמור: "כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר" (ה)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות