מהעיר אל הטבע

"הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ" (א). פסוק זה אפשר לקוראו כמשפט שבסופו סימן שאלה וסימן קריאה – והרי מטרת השלטון היא לצדק?! הנביא ממשיך וצועק שכרגע המצב אינו כך ורשע שולט בעולם. "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ. כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף" (ה-ו) כלומר, רק לעתיד אנשים יראו את אשר עכשיו הם אינם רואים.

בהמשך הנבואה מתאר ישעיהו את חורבן העיר: "... קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה כִּי עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה. כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים... וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר" (יד-יט). העיר וארמונותיה הם מרכז רוחש של תחרותיות ושקר. בעיר הנבל מציג עצמו כצדיק, ובתרבות הכסף איש אינו רואה את השקר. העיר תיחרב, אך הגאולה לא תהיה חזרה אל העיר ואל תרבותה, אלא חזרה אל חיי הפשטות של הרועים: "עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב. וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם. וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (טו-יח). שם יהי כל טוב, ושם יראה האדם שהאושר אינו תלוי בריבוי הרכוש, ואולי דווקא בפשטות הטבע מצוי האושר האנושי שאבד בעיר הגדולה?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929