הכתוב מתאר בהרחבה את רשעותם של אנשי הגבעה ואף משווה את מעשיהם למעשי אנשי סדום. אלא שהבעל הזועק כנגד העוולה התנהג אף הוא באכזריות נוראית. בכוח הציל עצמו באמצעות פילגשו, לן את שנתו באין מפריע ובבוקר 'גילה' את פילגשו ללא רוח חיים על פתח ביתו.
האיש הגיע עם פילגשו אל הגבעה לקראת חשיכה ואיש לא הזמין אותו ללון בביתו. הלוי שטח לפני תושבי העיר את מצוקתו וניסה לזכות באהדתם, הוא אפילו המציא סיבה חדשה להליכתו וקשר לה כתר של יראת שמים חסודה: "וְאֶת בֵּית ה' אֲנִי הֹלֵךְ" (יח), כדי לעורר את רחמיהם.
הכתוב מציג את אדישות אנשי הגבעה כלפי עוברי אורח כניגוד להכנסת האורחים וגמילות החסד המקובלת בישראל מקדמת דנא ולהכנסת האורחים שלה זכה האיש בבית חותנו. אולם חטאם של תושבי הגבעה לא הצטמצם באדישות כלפי האורחים, הם גם קמו להתעלל וסיימו ברצח, בחמס ובמעשה סדום ממש.
אולם גם תגובתו של הבעל האוהב כאשר נקלע למצוקה היא מאכזבת ביותר. במקום להסתכן ולהילחם על נפשו, הוא מסר בידיו את פילגשו להמון כדי להציל את עורו שלו. כאשר סרבו אנשי הגבעה להצעת האיש הזקן, קם הבעל ועשה בה מעשה בחזקה כדי להציל את עצמו.
פחדנותו של הבעל ובוגדנותו מאוסות וחומרתן גדלה שבעתיים כשמתגלה שהקורה לפילגש בחוץ לא הפריע לו לישון. הוא לא דאג לגורלה ולא השתתף בצערה. הכתוב מתאר איך 'גילה' הבעל את פילגשו בבוקר שוכבת בפתח הבית כאשר יצא לדרכו, ואיך קרא לה לקום וללכת כאילו לא אירע דבר.
העובדה שדווקא הוא מזעיק את כל ישראל למלחמה בגבעה מותירה טעם מר. קריאתו המזעזעת צריכה בדיקה: האם ידיו שלו נקיות מחטא, והאם אין תקיפותו כנגד בנימין נובעת ממוסר כליות על מה שעשה לפילגשו?
עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורו של ד"ר מרדכי סבתו 'אף אחד לא נקי'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן