מנהיג, שופט ונביא

בשמות י"ח מספרת לנו התורה שיתרו יעץ למשה לבחור שופטים שיעזרו לו, ואילו בבמדבר י"א התורה מספרת שמשה פנה לקב"ה וביקש ממנו למנות זקנים שיעזרו לו בהנהגה. למרות הדמיון שבין הפרשיות, תפקיד האנשים שונה מאוד בשתי הפרשיות הללו. בבמדבר י"א, משה מבקש אנשים שיעזרו לו להנהיג את העם, ולא לשפוט אותם. לכן, אנשים אלו נבחרו על פי יכולתם בהנהגה: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" (במדבר י"א, טז). בשמות י"ח, לעומת זאת, נבחרו שופטים, ולכן התכונות הנדרשות מהם הן "אנשי אמת, שונאי בצע וכו'" (שמות י"ח, כא).
בדברים פרק א', משה מערב בין שני סוגי התפקידים:
בתחילה, משה מתייחס לבחירת מנהיגי העם, ולכן מדגיש שהנבחרים היו "חכמים וידועים" (טו). תוך כדי דיבור, משה עובר לדבר על שרי האלפים ושרי המאות, ומצווה על השופטים שלא להטות משפט. מדוע משה מערב בין שני הסיפורים הללו?
משה רבנו מילא שלושה תפקידים: הוא היה השופט, המנהיג, וזה שמביא לעם את דבר ה'. לאחר מות משה, חל פיצול בין שלושת התפקידים: הנביא מביא את דבר ה' לעם, ההנהגה נמסרה למלך, ותפקיד השיפוט נמסר לשופטים המקצועיים. אם בתקופת הנדודים במדבר הייתה חלוקה ברורה בין שרי האלפים לבין הזקנים - חלוקה זו הסתיימה עם הכניסה לארץ, ומשה מערב בין הפרשיות כדי להדגיש ששתיהן הן שני הצדדים של אותה מטבע, והעברת המנהיגות לשבעים הזקנים היא המשך ישיר של דברי יתרו.
אין אפשרות לרשת את הארץ ללא מערכת משפטית. כאשר אין בתי דין מסודרים הממונים על העם - השכינה אינה שורה בתוכו. מסיבה זו, משה מספר על בחירת השופטים כחלק בלתי נפרד מהכניסה לארץ. מאידך, כיוון שמינוי השופטים אינו קשור בצורה ישירה לארץ, משה מספר על כך בפרשה מוסגרת, הפותחת וסוגרת בביטוי "בעת ההיא" (ט, יח).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון