מנחת ביכורים

הפרק שלפנינו מדבר על דרך הבאת המנחות, כיצד מקריבים כל סוג של מנחה. במסגרת זאת מתואר גם כיצד מקריבים מנחת ביכורים, שהיא עוד אחת מסדרת המנחות, שיש לבאר בפרקנו מה סדר הקרבתה. עניינו של הפרק הוא מעשה ההקרבה וסוג המנחה ובנוגע למנחת ביכורים נדרש: להביא גרש, לקמוץ ממנו, ולהעלות את הקומץ והלבונה על המזבח.
אם כך, מדוע המנחה לא נקראת בפרקנו מנחת גרש אלא מנחת בכורים?

מנחת הבכורים נבדלת מיתר המנחות לא רק בכך שהיא ממין אחר, שהיא גרש ולא סלת, אלא גם בכך שכל יתר המנחות שנזכרות כאן הן מנחות נדבה, ונקראות על שם המין שממנו הן עשויות, ואילו מנחת הבכורים היא מנחה ציבורית, ואיננה נקראת על שם המין שממנו היא עשויה אלא על שם הסיבה שבגללה היא באה.

לא לכל דבר מנחת הבכורים היא עוד אחת מחמש המנחות שהפרק עוסק בהן. למעשה, פסוקי הסיכום של המנחות (יא-יג) הפותחות ב"ונפש כי תקריב קרבן מנחה" (א) באים עוד לפני מנחת הבכורים (יד-טז), וכבר שם בפסוקי הסיכום נאמרו הדינים הכלליים של המנחות (איסור חמץ, שאור ודבש, והחיוב למלוח).

מנחת הבכורים אינה חלק מהמנחות הקרבות על ידי נפש אשר תקריב (א).
כל המנחות אינן באות אלא על ידי יחיד ("נפש") אבל אין הנפש יכולה להביא קרבן מנחה, לפני שתקרב על ידי הציבור כולו מנחת הבכורים. מנחה שכל ישראל שותפים בה והיא מיצגת את תבואת כל הארץ.
היא לא נקראת מנחת גרש, היא נקראת מנחת בכורים כי היא בכורים לכל המנחות.