מניעים אישיים מול מניעים טהורים

בפרקנו מתנבא הנביא על הבודים נבואות מלבם- אנשים הניבאים בשם ה' אך מנבאים את שהמציא לבם על פי ציפיות הקהל.

קבוצה זו מתחלקת אצל יחזקאל לשני מוקדים:

האחד- 'נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל', האנשים שהתברגו לצמרות ההיררכיה המדינית, אלה שדעתם נשמעת לכל, אלה המובילים את העם, אנשי הצלצולים המדברים בראש כל חוצות ומוכרים לעם כשדרנים מרכזיים מטעם ה'. הם החוזרים על המנטרה שכל העם רוצה לשמוע- "שָׁלוֹם", וכך שובים את לבם ומקבלים יחס וכבוד.

השני- 'בְּנוֹת עַמְּךָ', תופרות היושבות בשוק ומציגות עצמן כיודעות העתיד בעבור כמה 'שַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים וּפְתוֹתֵי לֶחֶם', או כדי לשמר לקוחות. הן, לעומת הנביאים, עובדות עם אנשים מסוימים ומנבאות על גורלות אישיים. לגביהן לא חשוב אם תנבאנה טוב או רע, לְהָמִית נְפָשׁוֹת או לְחַיּוֹת נְפָשׁוֹת. בתקופה כזו, שההווה מעורפל ועתיד העיר בסכנה, כולם מחפשים קרקע של ודאות, וישלמו רק על עצם תחושת הידיעה.

המשותף לשניהם שהם משתמשים ברעיון ידיעת העתיד המגולם בנבואה, ככלי לקידום צורכיהם. תוך התעלמות מההשפעות והמשמעות שבנבואה, בצורה שהעם מגיב לה ופועל על פיה- הם מטעים את העם והורסים אותו מבפנים רק על מנת להשיג את תאוותיהם- כח וכבוד אצל הנביאים, וכסף אצל בנות העם.

הנביא מלמד ומוכיח אותנו על "גברים מושחתים" המונעים מתאוות כוח ו"נשים מושחתות" המונעות מתאוות כסף ומתעלמים מרצון ה' ומהשפעות מעשיהם, גם כמשל המייצג את הכוחות האלה המסיתים כל אדם. תאוות כוח ותאוות כסף כמניע לאדם הם שני המודלים העיקריים למבנה אישיותו של האדם שפיתחו תלמידיו וממשיכי דרכו של זיגמונד פרויד.

לעומתם, חוזר יחזקאל על הצורך ב'ידיעת ה'', ביטוי החוזר במקרא בהקשר של מוסריות ועשיית צדק. אדם המונע על ידי הרצון לחיפוש משמעות/שאיפה לקודש, ש'יודע את ה'' ומכלכל מעשיו לשם כך הוא האדם הטוב והמוסרי, זה שבונה את העולם. זה שיכול להציל את העם במקום לדרדר אותו לתהומות. 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער