מעבדות לחירות

שתי פרשיות מקבילות פותחות את הפרק: פרשיית עבד עברי ופרשיית אמה עבריה.

למרות דמיונן, הדגשים שלהן כמעט הפוכים:

ראשית, פרשיית עבד עברי פותחת בקניית העבד על ידי האדון ("כי תקנה עבד עברי" - ב), לעומת פרשיית אמה עבריה שפותחת במכירתה על ידי האב ("וכי ימכור איש את בתו לאמה" - ז).

שנית, גוף הפרשיות נותן כמה מסלולים שונים לעבד ולאמה – 7 מתוך 10 הפסוקים בפרשיות אלו פותחים במילה "אם".
בפרשיית עבד עברי הכל תלוי בעבד - "אם בגפו יבוא... אם בעל אשה הוא... ואם אמור יאמר העבד" (ג-ה) - מה שהאדון עושה הוא רק תגובה לזה (יוצא מן הכלל הוא: "אם אדוניו יתן לו אשה" - ד). לעומת זאת באמה עבריה הכל מדבר על מעשיו של האדון כלפיה: "אם רעה בעיני אדוניה... ואם לבנו ייעדנה... אם אחרת יקח לו... ואם שלוש אלה לא יעשה לה..." (ח-יא). בעבד עברי רוב האפשרויות תלויות בו ובמצבו, לעומת אמה עבריה שגורלה תלוי כולו באדון.

לבסוף, פרשיית עבד עברי פותחת ב"שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם" (ב), ומסתיימת ב"ועבדו לעולם" (ו). פרשת אמה עבריה פותחת ב"לא תצא כצאת העבדים" (ז), ומסתיימת ב"ויצאה חנם אין כסף" (יא).
על פניו מפשט מהלך שתי הפרשיות נראה שאצל העבד המסלול האידיאלי הוא יציאה אחרי שש שנים, כשעל זה נוספת האפשרות לרציעה ועבודה לעולם; לעומת זאת אצל האמה, האפשרות העדיפה היא שהיא לא תצא (דרך ייעוד ונישואין), ורק כאפשרות שניה היא יוצאת.

נראה להסביר את ההבדלים במצבם החברתי השונה של הגבר והאשה. עבד עברי נקנה כאשר חסרה לו עבודה ופרנסה, והיחסים בינו לבין האדון אמורים להישאר עיסקיים-כלכליים. המטרה של קניית העבד היא לפרנס את משפחתו לזמן מוקצב ולהוציא אותו מהמצוקה הכלכלית בה הוא נמצא על מנת שיעמוד על רגליו.
לעומת זאת אמה עבריה צריכה בית ומשפחה. היא כנראה באה מבית במצב לא כל כך טוב שלא יכל להחזיק אותה או להשיאה כראוי, ותפקיד האדון הוא לקחת עליה חסות ולהכניס אותה למשפחתו, אחרת היא תעזב לבדה ללא בית וללא חסות.

בשיתוף הפרשיות מציבה התורה אלטרנטיבה למוסד העבדות שרווח בעולם: מוסד העבדות הכללי היה מוסד מדכא שנועד לשם נוחות האדון ועל חשבון פירוק משפחות ושעבוד מסכנים. לעומתו, מוסד העבדות העברי נועד דוקא לשקם משפחות ולהוות מעין מקפצה לחיים טובים יותר.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער