התביעה העקרית כנגד סדום היתה דווקא בתחום המוסרי: שכונת היוקרה לא פתחה את שעריה בפני העני והאביון. הכמיהה לתיקון חברתי בתחומי הצדק היא הליכה בדרכו של אברהם אבינו.
הביטוי "מעשה סדום" שנתקבע בשפה העברית כביטוי הקשור לתחום העריות בצורה המאוסה ביותר, הוא זווית אחת בלבד של מעשה סדום. הנביא יחזקאל הדגיש כי הבעיה העיקרית בסדום הייתה אחרת לגמרי: "הנה זה היה עוון סדום אחותך, גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה" (ט"ז, מט). לאמור: התביעה העיקרית כנגד סדום היא על כך ששכונת היוקרה ("גאון שבעת לחם") לא פתחה את שעריה בפני העני והאביון.
אנו, המבקשים ללכת בדרכו של אברהם אבינו חייבים לקרוא פרשה זו חזור ושנן. פרשה זו באה לקבוע את סדר הבניין: הבניין מתחיל מהליכה בדרכי אבותינו בעשיית צדקה ומשפט, מול ה"עני והאביון" שאינם זוכים ליהנות כראוי ממנעמי הארץ ומטוב ההצלחה הכלכלית.
קריאה זו משמעותה רבה מאוד. במקום בו יש עוול, במקום בו לא מחזיקים ביד עני ואביון, במקום בו יש ניצול – במקומות אלה קיים החשש היותר גדול שמא יוגדרו על ידי ריבונו של עולם כמעשה סדום.
המבקש ללכת בדרכו של אברהם אבינו, ולא לחיות בחברה שמוגדרת על ידי הנביא כמעשה סדום, חייב לבנות תנועת תיקון, שתתקן את העוולות שמתרחשות מכך שאין צדק ואין משפט. כך אנו בונים את הנדבך הראשון של הקיום, ומעל לו כמובן באים היסודות האחרים של הקדושה המיוחדת לאומה הישראלית: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט".
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר ישיבת ההסדר אורות שאול