"בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם... יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב, יבלו [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ, וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ, מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ" (איוב כ"א, ט-טו)
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד א
דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא.
ומה כתיב בהם? "בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם"... וכתיב: "ישאו בתף וכנור וישמחו לקול עוגב", וכתיב "יכלו ימיהם בטוב..." וכתיב "וברגע שאול יחתו", והיא גרמה שאמרו: "לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו" (איוב כ"א, טו-כ),
אמרו: כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים - יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן.
אמר הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי - ובה אני דן אותם, שנאמר: "ואני הנני מביא את המבול מים" (בראשית ו', יז).