למשה ולאהרון יש תפקידים שונים בהנהגה הקשורים באופיים - משה הוא דמות של 'בין אדם למקום' ואילו אהרון של 'בין אדם לחברו'. שמואל הוא המאחד בין שתי הדמויות.
"ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך" (א).
חלוקה זו אינה מוחלטת, שכן אף אהרן מתנבא וגם משה מדבר עם פרעה והעם, כך נראה, אלא שזו חלוקת התפקידים העיקרית.
וחלוקה זו אופיינית להם - משה, המכונה פה "אלהים לפרעה", שפט את העם, כפי שאנו רואים בפרשת יתרו, והשופט, המכונה "אלהים", כידוע, מנותק מן העם ומרומם ממנו, ואילו אהרן הוא הכהן הגדול, וככזה יש לו קשר תמידי עם העם. כך גם בחטא העגל, משה עולה להר סיני לקבל תורה מה' ואהרן נשאר עם העם וכך נגרר לחטא העגל.
על כן יאמר, כי באופן כללי, משה שייך למצוות שבין אדם למקום, ואילו אהרן שייך למצוות שבין אדם לחברו. וכך, על משה נאמר, שהיה העניו באדם, שזוהי מדרגה הקשורה ביחס עם ה', ואילו אהרן, כפי שנאמר בפרקי אבות, הוא 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (מסכת אבות א, יב). ואולי נוכל בהקבלה רחוקה לומר שבית שמאי שייכים למשה ואילו בית הלל שייכים לאהרן.
אך בחשבון אחרון שקולין הם זה לזה, כפי שמפרש רש"י את הפסוק - "הוא משה ואהרן" (ו', כז), שפעם בא כך ופעם אהרן ומשה, לומר ששווים הם בערכם.
שמואל מאחד את דרך משה ודרך אהרן, ככתוב - "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" (תהלים צ"ט, ו), וכן כתוב - "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים" (שמואל א ב', כו). ועל כך נאמר - "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג', ד).
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך