חובת השבת בגד שנלקח כמשכון מופיעה בשמות ובדברים. המסר העולה מצירופם של שני הציוויים הוא שיש להשיב ללווה את בגדו בכל עת שיזדקק לו, ובכך לגרום למינימום פגיעה בו.
בשני מקומות בתורה, בספר שמות ובספר דברים, מוזכרת חובת השבת בגד של לווה עני שנלקח כמשכון, כאשר הוא זקוק לו:
שמות כ"ב, כה-כו : "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כסותה[כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, בַּמֶּה יִשְׁכָּב?!..."
דברים כ"ד, יב-יג: "וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא - לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כבוא הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ, וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ"
כמו במקרים רבים אחרים החוקים משלימים זה את זה:
בספר שמות נאמר שצריך להחזיר את השלמה "עד בוא השמש", כלומר - צריך להחזיר לו את השלמה בבוקר, כך שהיא תהיה אצלו עד השקיעה, ואז אפשר לקחת אותה שוב.
בספר דברים נאמר שצריך להחזיר את השלמה "כבוא השמש", כלומר - צריך להחזיר לו את השלמה בערב, כך שהיא תהיה אצלו למשך הלילה.
על-פי רש"י, כל פסוק מדבר על בגד אחר:
הפסוק בספר שמות מדבר על בגד שנהוג להשתמש בו במשך היום, למשל בגדי עבודה, או מחצלת שפורשים בשדה כדי לנוח עליה ("כסותה - זו טלית: שמלתו - זו חלוק: במה ישכב - לרבות את המצע").
לעומת זאת, הפסוק בספר דברים מדבר על בגד שנהוג להשתמש בו בלילה, למשל פיג'מה או מצע למיטה.
המסר העולה משתי הפרשיות יחד הוא, שהמלווה חייב להחזיר ללווה את בגדו בכל עת שיזדקק לו. מטרת המשכון היא להבטיח את החזרת ההלוואה, ויש להשתדל להשיג את המטרה במינימום פגיעה בלווה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך