נביא כבקשתך

"חוזה לך ברח", אומר אמציה, כוהן המקדש בבית אל, לעמוס הנביא. "לך אל ארץ יהודה ואכול שם לחם, ושם תנבא" (יב). לך תחפש מישהו שיממן את נבואות הזעם שלך. כאן לא מעוניינים בשירותיך. הגירוש של עמוס על ידי אמציה בשם המלכות, מבטא תפיסה שרוצה 'נביא כבקשתך'. אם הנביא מנבא עלינו טוב, ניתן לו לחם. אם הוא מנבא חורבן, שילך מכאן.

אבל עמוס הנביא עונה לאמציה שהוא לא נביא בהזמנה. "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי כי בוקר אנוכי ובולס שקמים" (יד). יש לי מקצוע ואני לא מתנבא בשביל להתפרנס. ה' שלח אותי להינבא. אני עובד אצלו ולא אצל השלטונות. גם אם תגרש אותי, המסר האלוקי לא ישתנה.

אלפיים ושמונה מאות שנים מאוחר יותר השתמש המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק בגירוש של עמוס כדי לתאר את התחושה שלו כמשורר-נביא שדבריו נופלים על אוזניים ערלות. "לֵךְ בְּרַח?" – לֹא יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹנִי!", כתב ביאליק. "הֲלוֹךְ בַּלָּאט לִמְּדַנִי בְקָרִי, גַּם דַּבֵּר כֵּן לֹא לָמְדָה לְשׁוֹנִי וּכְקַרְדֹּם כָּבֵד יִפֹּל דְּבָרִי. וְאִם כֹּחִי תַם לָרִיק – לֹא פִשְׁעִי, חַטַּאתְכֶם הִיא, וּשְׂאוּ הֶעָוֹן!". (לשיר המלא)

הנביא והמשורר של ימינו הוא לפעמים איש התקשורת. העיתונאי, הפובליציסט, שמבקש להשמיע את דברי ביקורתו על השלטונות, על הממסד, או על האליטות. וכמו בימי עמוס הנביא, גם היום יש גורמי שלטון מטעם העם או מטעם עצמם, שמסרבים לשמוע את הביקורת. הם לא מגרשים בפועל אף אחד. השיטות של היום מתוחכמות יותר. במקום לגרש את המבקר, התחקירן, בעל הטור או הפרשן, פשוט מתייגים אותו. מדביקים לו על המצח אות קין שאמור לעשות את העבודה. כי ברגע שהעיתונאי הביקורתי מתויג ומסומן, כבר לא צריכים לענות לו באופן ענייני.

במקום להתמודד עם הביקורת, צובעים את המבקר. הוא הרי שמאלני או ימני, אנטי דתי או חרדי, אשכנזי מתנשא או ממורמר מזרחי. הוא הרי נתמך על ידי 'הקרן החדשה' השמאלנית, או על ידי בעל הון ימני... חוזה מודרני, אתה לא צריך לברוח לשום מקום, אבל יש לך סיבה טובה להיות מודאג.

באדיבות אתר 929