נפילה ללא תקומה?

דברי חכמים בבבלי ברכות דף ד עמוד ב מלמדים עד כמה קשה נראית בעיניהם הקינה שבפרקנו:

"אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה', ב).
במערבא מתרצי לה הכי [=מיישבים זאת כך]: נפלה, ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל. 
אמר ר' נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר: "סומך ה' לכל הנופלים" (תהלים קמ"ה, יד)"

חכמי ארץ ישראל, קוראים את הפסוק שלא כטעמים, כדי לדרוש אותו לטובה.

במשנה סנהדרין פרק י' משנה ג' מופיעה מחלוקת תנאים האם עשרת השבטים עתידין לחזור:

"עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כ"ט, כז). מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים - דברי ר' עקיבא.
רבי אליעזר אומר: מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן"

את הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" מבאר רש"י: "משיגלו בימי הושע בן אלה לא יעמוד עוד מלך מעשרת השבטים". כלומר לא תהיה עוד ממלכה נפרדת לישראל בנפרד מממלכת יהודה. ראב"ע מצמצם את הנפילה. לדעתו אין מדובר בכלל בממלכת ישראל אלא במלכות בית יהוא במות ירבעם בן יואש.

אף רד"ק מבאר: ""נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" - לא תוסיף קום לזמן ארוך, וזה אמר על עשרת השבטים שגלו בימי הושע בן אלה על ידי מלך אשור שלא שבו עדיין לארצם כי בשוב גלות בבל לא שבו הם, אבל עוד עתידים לחזור כי כמה נביאים נבאו עליהם שישובו..."

את התשובה לקינה שבפרקנו נותן עמוס עצמו בפרק ט':

"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת... ובניתיה כימי עולם... ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך" (ט', יא-טו)

בפסיקתא דרב כהנא מביא המדרש את תשובתה, לכאורה, של כנסת ישראל לנבואת הנחמה:

"הלך עמוס לנחמה. אמר לה: הקב"ה שלחני אצלך לנחמך. אמרה לו מה בידך? אמר לה: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת" (עמוס ט', יא), אמרה לו: אתמול אמרת לי: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (שם ה', ב), ועכשיו אתה אומר לי כן? לאיזה נאמין לך, לראשונה או לשניה?"

אנו שזכינו שיתקיים בנו: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם" (ט', יד).

נאמין שיתקיים בנו גם חלקה האחרון: "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלהיך" (שם, טו)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך 

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת