"וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא ט"ז, ט-י)
והיותר נכון בעיני בדבר הזה, ששני השעירים היו רמז לעדת בני ישראל בכללותם, אבל בבחינות מתחלפות.
שבהיותם טובים וישרים אחרי ה' ילכו, ואמוריהם וקרביהם, שהוא כמו שביארתי רמז למחשבות הפנימיות שבהם, יהיו נקרבים על המזבח, ודמם יהיה נכנס לפני ולפנים, ויזו ממנו על הכפורת שהוא כולו רמז לדבקות א-להות, ושהם יזכו לחיי העולם הבא, ויהיו תחת כנפי השכינה.
אמנם אם היו בני ישראל רעים וחטאים לה', ובלתי שומרים משמרתו וכבוד בית מקדשו, היה גורלו וחלקו להיות לעזאזל. רוצה לומר להתרחק מה' יתברך וקדושיו, וילך בגלות לפני צר. כי 'עזאזל' שם מורכב משתי מילות: 'עז' ו'אזל'. רוצה לומר ילך העם הזה, וישולח מעל אדמתו להיות עם עז פנים.
עוד על סמליותם של שני השעירים ראו בפוסט מאת ד"ר ישי רוזנברג
אברבנאל - ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל, מגדולי חכמי ספרד בדור גירוש ספרד. נולד בליסבון בירת פורטוגל בשנת 1437. כל חייו דרש ברבים וחיבר ספרים בפרשנות המקרא ובמחשבת ישראל. מונה לשר האוצר של ממלכת פורטוגל, ולאחר שנאלץ לברוח מפורטוגל – מונה לשר האוצר בממלכת קסטיליה שבספרד. לאחר הגירוש עבר לאיטליה ושימש כיועץ למלך. בדרשותיו וספריו יש ביטוי נרחב לניסיונו המדיני.