מספר דמויות מופיעות במקרא פעם אחת, בכמין הבזק אור על דמות צדדית. והדמויות האלה פועלות פעולה מיוחדת במינה, או שהן עושות פעולה סתמית אבל מקומה וזמנה הופכים אותה למעשה הנכנס לתודעה ההיסטורית של העם, לפרק במקרא, למדרש האגדה. כזאת היא דמותו של עבד מלך הכושי.
מספר דמויות מופיעות במקרא פעם אחת, בכמין הבזק אור על דמות צדדית. והדמויות האלה פועלות פעולה מיוחדת במינה, או שהן עושות פעולה סתמית, אבל מקומה וזמנה הופכים אותה למעשה הנכנס לתודעה ההיסטורית של העם, לפרק במקרא, למדרש האגדה.
אחת מהדמויות האלה היה חרבונה, הזכור לטוב, כל מה שעשה היה שהזכיר ברגע הנכון את העץ שהכין המן למרדכי, ובאמירה זו שינה את מהלך ההיסטוריה. ואין צורך להזכיר דמויות מן העבר, ששינו, או כמעט שינו מהלך היסטורי. האם זוכר מישהו את שמו של הסגן, שזעק לפני מלחמת יום הכיפורים כי מלחמה עומדת לפרוץ, ואיש לא שם לב לדבריו?
דמות כזאת היא דמותו של עבד מלך הכושי. הוא מוזכר פעם אחת בתנ"ך, כאיש שהציל את ירמיהו מן הבור אשר בחצר המטרה.
מול אווירת הלינץ' ששררה נגד ירמיהו בחצר המלוכה, עומד לו אדם אחד, עבד, כושי, ללא מעמד וללא כבוד, והאיש הזה עושה מעשה שלא יאומן: הוא חושב. ושעה שהכל זועקים "ירמיהו בוגד", מתבונן העבד הכושי הזה מן הצד, וחושב: המלך והשרים טועים. והוא מעז לפנות אל המלך ולומר לו דברים שמלך אינו אוהב לשמוע: "אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא" (ל"ח, ט). "האנשים האלה" הם לא פחות ולא יותר מאשר השרים - אם תרצו: הממשלה החוקית - הפועלת ברשות ובסמכות המלך! ועומד לו עבד כושי, ואומר למלך במילים ברורות: השרים שלך הרעו לעשות.
ובמשפט קצר זה חדל העבד הכושי להיות עבד אנונימי, והוא נכנס לזיכרון הקולקטיבי של האנושות כולה, כאדם חושב שאינו פוחד מן השררה. אדם שהיה נאמן לעצמו, לאמונתו, ליושרו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת