כיצד התבצעה עבודת הלויים המשוררים במקדש?
שני תפקידים היו ללוויים במקדש: תפקידי שמירה, ותפקידי שירה ונגינה. השומרים היו מוצבים כל הלילה ליד שערי המקדש; לוויים אחרים היו ממונים על סגירת השערים בלילה ופתיחתם ביום.
התיאור של דברי הימים א פרק כה מתרכז בארגון הלוויים לעבודתם כמשוררים. הלוויים היו משוררים בזמן הבאת קורבנות הצבור: קורבנות התמיד בבוקר ובערב, וקורבנות החובה האחרים מסוג עולה.
יחד עם השירה של הלוויים הייתה נגינה בכלי שיר: בנבלים וחלילים וחצוצרות ובצלצל. מספר כלי הנגינה שונה מכלי לכלי. למשל: נבלים משניים ועד שישה; חלילים שניים עד ששה עשר, חצוצרות משניים ועד מאה ועשרים, כינורות תשעה או יותר, צלצל אחד. התזמורת יכלה להכיל לפחות שישה עשר כלים, וכאשר הרחיבו אותה הכילה יותר ממאה וחמישים מנגנים. חברי התזמורת במקדש היו יכולים להיות גם ישראלים, ולא רק לוויים.
מקהלת הלוויים ששרה במקדש הכילה שנים-עשר זמרים, לא פחות ולא יותר.
תחילה מזכיר הפרק את המנצח: "לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשר אלה בני אסף. על יד אסף הניבא על ידי המלך" (ב). אסף הוא המנצח, האחראי לשירת הלוויים. הוא מחבר את המנגינות למילים של המלך: "הניבא על ידי המלך" (ב).
כיוון שלימוד נגינה הוא לימוד ממושך, אי אפשר היה להרכיב משמרות של זמרים מעולים לעומת משמרות של זמרים מתחילים. היה צורך ליצור רמה אחידה של מקהלות. לשם כך ערבו את הלוויים, וכל משמרת כללה טירונים יחד עם לוויים מנוסים: "ויפילו גורלות, משמרת לעומת כקטון כגדול, מבין עם תלמיד" (ח).
לאחר בנית המקדש, כותב רמב"ם, גיל הפרישה של הלויים השתנה: לא פרשו מהעבודה בגיל חמשים (כפי שהיה בזמן המשכן) אלא כל עוד יכול הלוי לשיר - ישתתף בשירה. לאחר שיתקלקל קולו בגלל זקנה, יצטרף לשוערים.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת