מהו כל עניין הבכורות? האם הבכורות מוצלחים יותר? טובים יותר? לאו דווקא. אך אל הבכור, ואל כל עשיה ראשונית, יש קשר נפשי עמוק. ולכן דווקא את הבכור, את הראשית ואת המעשים הראשונים בכל יום יש להקדיש לה'.
ערך הבכור אינו בערכו העצמי של הבכור אלא בהרגשה, בחיבה המיוחדת הנודעת לדברים שנעשים ראשונה. הפרי הראשון אינו בהכרח המובחר ביותר, אך הקשר אליו הוא העמוק ביותר, והוא שונה מן הקשר לכל מה שבא אחר כך, גם אם הוא אינו ראוי לכך.
אפשר לראות זאת במציאות. כל יצירה שאדם יוצר מעוררת השתאות, אך התחושות העזות ביותר כרוכות ביצירה הראשונה. על הילד הראשון שנולד בעולם נאמר: ״קניתי איש את ה׳״ (בראשית ד', א) — עם ה׳. לילד השני והשלישי פשוט קראו בשם, ואחר כך הסתפקו באמירת ״ויולד בנים ובנות״ (שם ה', ד). ה־א׳ הראשונה שכותב ילד אינה בהכרח ה־א׳ המוצלחת ביותר היוצאת מתחת ידיו, אך היא הראשונה; וכן הוא גם בדברים הקשים, כגון הפגישה עם מוות ראשון וכיוצא בזה.
כאמור, בכל התחומים הללו, היצירה הראשונה או החוויה הראשונה אינה בהכרח הכי טובה או הכי שלמה. ייחודה הוא בכך שהאדם זוכר אותה באופן מיוחד, בכך שהיא נחרתת באופן שאין דומה לו.
מה שראוי אפוא לעשות עם הבכור הוא "קדש לי כל בכור" (שמות י"ג, ב), "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה'..." (במדבר י"ח, טו): להקדיש את הדבר הראשון לקב״ה. ומשום שבכל יום ויום יש צד של התחדשות, כתוב בספרים רבים שאפשר לקיים זאת על ידי כך שהמחשבה הראשונה שאדם חושב בכל יום תהיה בדברים שבקדושה. זו אחת הסיבות לכך שאומרים ״מודה אני״ אפילו לפני נטילת ידיים של שחרית, לפני הדיבור הראשון. הלוא אחר כך, מי יודע מה יעשה אדם בשאר היום שלו? משום כך יש גם רבים המקפידים שלא לעשות דבר לפני התפילה. זו גם הסיבה לכך שעושים מראש השנה כל כך הרבה רעש: משום שראש השנה מתחיל שנה חדשה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר