"מַשָּׂא דְבַר ה' בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ..." (זכריה ט', א)
ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעה
חדרך - דרש רבי יהודה: זה משיח שהוא חד לאומות העולם ורך לישראל,
אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: יהודה, עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני שמים וארץ שאני מדמשק ובו מקום ששמו 'חדרך',
ומה אני מקיים "ודמשק מנוחתו"?
עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק שנאמר "ודמשק מנוחתו", ואין מנוחתו אלא ירושלים שנאמר "זאת מנוחתי עדי עד" (תהילים קל"ב יד),
אמר ליה: ומה אני מקיים "ונבנתה [ה]עיר על תלה" (ירמיהו ל', יח)?
אמר ליה: שאין עתידה לזוז ממקומה,
אלא מה אני מקיים "ורחבה ונסבה למעלה" (יחזקאל מ"א, ז)?
שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שרחבה מלמעלה וקצרה מלמטה, ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק... וגליות באות וחנות בתוכה שנאמר "ודמשק מנוחתו"...
ילקוט שמעוני - לקט אגדות, בדרך פירוש או דרשה, המלוקטות מהתלמוד ומספרי מדרש קדמונים, ומסודרות כסדר התנ"ך. חלוקות הדעות מי חיבר את הילקוט. הוא נזכר לראשונה בדברי האברבנאל. בילקוט שני חלקים: תורה, ובו 963 רמזים; נביאים וכתובים ובו 1085 רמזים.