פורענות או נחמה?

בפרקנו יחזקאל מתמודד עם הטענה: "ואֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" נראה שהטענה מתארת את דברי תושבי הארץ אחר החורבן ומתאימה לימים שלפני רצח גדליה. העובדה שגדליה הופקד על אוכלוסיית ה'נשארים' (מל"ב כ"ה; ירמיה מ', ז), מלמדת כי לאוכלוסייה שנותרה בארץ היה מעמד מוגדר, אזור מחיה ברור והגדרה של זכויות וחובות לשלטון.

טענת הנותרים בארץ מלמדת שהם הניחו שהגלות נוגעת רק לאלו שישבו בבבל; ואילו הם, הנותרים בארץ – הם הממשיכים את הקיום הלאומי של עם ישראל, ולכן זכאים לירושת הארץ. יחזקאל בהחלט מתנגד לכך, ומודיע להם שהם עתידים להצטרף לאחיהם הגולים בבבל. לאור זאת, על אף שלכאורה זוהי נבואת פורענות לתושבי הארץ - היא נבואת תקומה והמשכיות לגולים; מסיבה זו, היחידה הנבואית משובצת בפרקי התקומה שבספר יחזקאל.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון