פרק ט' - הברית עם הגבעונים

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ב: האספות העמים למלחמה
2. פס' ג-כז: הגבעונים
 
1. פס' א-ב: האספות העמים למלחמה

א. פס' א – מה שמעו כל המלכים? סביר להניח שהכוונה היא למפלה בעי שהוכיחה שעם ישראל הוא לא בלתי מנוצח.

ב. פס' א-ב – לעומת 'כל המלכים' שבחרו לשמוע דבר אחד, אנשי גבעון בחרו לשמוע משהו אחר: כיבוש יריחו והניצחון הסופי בעי (ג).

2. פס' ג-כז: הגבעונים

א. פס' ד-ז – הנחת העבודה של הגבעונים שברית תיתכן רק אם הם באים מרחוק, 'נובעת' מפשטות דברי התורה בדברים פרק כ', טו-טז, וכפי שפירשם רש"י שם. אולם רמב"ם (הלכות מלכים) ורמב"ן (שם) פירשו שניתן לקרוא לשלום גם לערים הקרובות ואכן הם התמודדו עם השאלה מדוע, אם כן, היו צריכים הגבעונים להתחפש (ראו פירוש הרמב"ן).

ב. פס' ו – מתברר מכאן שגם לאחר שהגיעו ישראל לאזור שכם, המחנה הקבוע עדיין היה בגלגל באזור יריחו. כך מפורש גם בפרק י', ו.

ג. פס' ח – לאחר שלא הצליחו לשכנע את 'איש ישראל' (המנהיגים) הם פונים ליהושע. יש לשים לב שלאורך כל הפרק אנו מוצאים את יהושע ואת 'איש ישראל' פועלים במקביל (גם בכריתת הברית וגם בהצלת הגבעונים מידי ישראל).

ד. פס' יח – תמוה קצת שיהושע לא מוזכר כאן כמי שיש לו חלק בכריתת הברית. אכן מפסוקים ז ו-יד ניתן ללמוד שהברית נעשתה בעיקר על דעת נשיאי העדה שדחפו לכך.