צדקיהו מת בשלום?

החורבן מתקרב – הבבלים כבר כובשים את העיר והמלך בורח אבל נתפס, וכפעולת הרתעה הבבלים מעוורים אותו. התלמוד, שמכיר נבואות על צדקיה מהפרקים הקודמים, מתקשה להבין כיצד תיאורים היסטוריים אלו אפשריים:

"אמר ליה (=לו) רבא לרבה בר מרי:

כתיב ביה (=כתוב עליו) בצדקיהו "בשלום תמות" (ירמיהו ל"ד, ה)

וכתיב (=וגם כתוב) "ואת עיני צדקיהו עור" (ירמיהו ל"ט, ז)

אמר ליה (=לו): הכי (=כך) אמר רבי יוחנן: שמת נבוכדנאצר בימיו"

(תלמוד בבלי מועד קטן כח עמ' ב).

שואל רבא את רבה בר מרי, איך מסתדרים שני הפסוקים המתארים את סופו של צדקיה, כאשר באחד כתוב שימות בשלום, ואילו באחר כתוב שהבבלים עיוורו אותו - זו אינה מיתה בשלום.

משיב לו רבה בר מרי, שכוונת התיאור 'בשלום' אינה בשלווה בארמונו, לזה לא זכה צדקיה. אלא הכוונה היא שאויבו נבוכדנצר מת לפניו. קשה לתאר את סופו של צדקיה כ'שליו' או 'רגוע'. הוא נכלא בבבל, בניו וכל עשירי ירושלים נשחטים לפניו, ובכל זאת המקרא מתאר את מותו בשלום.

פרשנותו של ר' יוחנן (שאינה מסתדרת עם ההיסטוריה המוכרת לנו) מפנה את המבט של כולנו מצדקיה האיש לצדקיה המלך. צדקיה האיש אכן חי את חייו האחרונים בסבל גדול ובעצב על כל הסובבים אותו, אך צדקיהו המלך מת בשלום (קטן) כי האויב הגדול ביותר שלו – נבוכדנצר מלך בבל - מת לפניו.

באדיבות אתר 929