צוואת דוד וקיומה

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ט: צוואת דוד
2. פס' י-יב: מות דוד וראשית מלכות שלמה
3. פס' יג-כה: מעשה אדניה והריגתו
4. פס'  כו-כז: גירוש אביתר לענתות
5.  פס' כח-לה: הריגת יואב
6. פס'  לו-מו: מעשה שמעי והריגתו
7. פס' מו: סיכום

צוואת דוד נראית, במבט ראשון, כחיסול חשבונות. אולם יש לשים לעובדה שבין שני הציוויים על הריגת יואב ושמעי, דוד מצווה על עשיית החסד לברזלי. סדר דברים זה יש בו כדי להוכיח שעשיית הצדק והמשפט היא המניעה את דוד ולא נקמנות צרה. בנוסף, אם מעיינים בפסוקים יג-מו, המתארים את קיום הצוואה, ניתן לראות שיש להם מסגרת ברורה: בפסוק יב ובפסוק מו מדגיש הכתוב את יציבות ממלכת שלמה. יש בכך כדי ללמד שגם שלמה לא פעל ממניעים צרים אלא מתוך רצון לשמור על הממלכה. אכן, יש לשים לב שהכתוב מדגיש אצל שלמה רק את עניין זה ולא מספר על עשיית החסד לברזלי הגלעדי. יתכן שיש בכך רמז לבאות כאשר שלמה שם דגש רב מידי על כלכלת הממלכה וביטחונה, לצד עשיית המשפט.
 
1. פסוקים יג-כה: מעשה אדניה והריגתו

פס' כב – אזכורם של אביתר ויואב כאן מלמד על חשדו של שלמה שהחבורה כולה עדיין מחפשת למרוד בו.  

2. פסוקים כו-כז: גירוש אביתר לענתות

א. פס' כו – ענתת היא עיר של כהנים (יהושע כ"א, יז-יט; ירמיהו א', א).

ב. פס' כז – לפנינו תופעה החוזרת במקרים רבים בתנ"ך: הכתוב מציג את השתלשלות האירועים משתי נקודות מבט: המבט האנושי - הבחירות האנושיות שהולידו את המציאות שלפנינו, והמבט האלוקי המגלגל את ההיסטוריה לפי ראות עיניו.  

3. פסוקים כח-לה: הריגת יואב

עושה רושם שבניהו חושש להרוג את יואב. המלך ציווה להורגו אצל המזבח אך למרות זאת בניהו שואל האם להורגו גם אם הוא בפנים. יתכן שהחשש נובע ממעמדו של יואב. לאור זאת מובן מדוע שלמה נאלץ להאריך ולהסביר מדוע בכל זאת יש להורגו. 

4. פסוקים לו-מו: מעשה שמעי והריגתו וסיכום

נדמה שמשמעות 'ההסגר' של שמעי קשורה בניסיון לדכא מרד אפשרי מצד שבט בנימין. יש לזכור שבקללתו של שמעי את דוד הוא זקף לחובת דוד את דמי בית שאול. כך מובן גם מדוע שלמה מצווה אותו שלא לעבור דווקא את נחל קדרון: זוהי הדרך המובילה לנחלת בנימין.