לעומת מינויים אחרים בתנ"ך, במינויו של שאול מורגשת דחיה שנשארת אצל כל הנוגעים בדבר. כבר מהפרק הראשון של שאול כמלך, התנ"ך מטיל צל כבד על מלכותו והצלחתה.
בתנ"ך מופיעים כמה וכמה סיפורי הכתרה עם דפוס קבוע – הצעת המינוי, דחיית המינוי על ידי המועמד, עידוד וחיזוק בתוספת אותות או ניסים שניתנים לשם כך. מבנה מעין זה נראה אצל משה, ירמיהו, ישעיהו, יחזקאל, גדעון - וגם שאול, בפרקנו.
עם זאת, ניתן למצוא מספר שינויים משמעותיים בדפוס הזה אצל שאול.
ראשית, בעוד שלכולם נגלה ה' ישירות, לשאול הוא נגלה כל הדרך על ידי מתווך - שמואל.
שנית, מוזכרים לנו במפורש אנשים שהתנגדו למינוי - בני הבליעל שאמרו "מה יושיענו זה" (כז). בשונה מהדפוס הרגיל, שבו ההתנגדות נובעת רק מענוותנותו של המועמד, כאן גם אנשים מהשורה מערערים עליו ומסרבים לקבל את מלכותו.
שלישית, למרות ששאול קיבל את האותות וזכה ל"לב אחר" (ט), הוא עדיין מנסה להתחמק מהמינוי - הוא נחבא אל הכלים, ונמנע מלנהוג בעצמו גינוני מלכות לאחר המעמד במצפה.
השינויים הללו לא מבשרים טובות על המלך המיועד של עם ישראל והצלחתו בתפקיד. אם נצרף אליהם את הנאום של שמואל לעם בפתיחת המעמד במצפה, שתולה את רצונם במלך במאיסתם בה', נקבל תמונה אנטי מלוכנית בעליל - הן דעת שמיים לא נוחה מהמינוי, הן דעת המיועד לא נוחה מהמינוי, הן דעת העם לא נוחה מהמינוי.
כבר מהפרק הראשון של שאול כמלך, התנ"ך מטיל צל כבד על מלכותו והצלחתה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער