בפיוט המובא לפנינו, אותו כתב ר' שלמה אבן גבירול, מתוארת שיחתן של שתי האחיות החוטאות, אהלה ואהליבה. בשיחתן הן מתנות זו באזנה של זו את כל הצרות אשר התרגשו ובאו עליהן בעקבות חטאיהן. פיוט זה הוא חלק מסדר הקינות הנאמרות בתשעה באב.
שׁוֹמְרוֹן קולֹ תִּתֵּן מְצָאוּנִי עֲוֹנַי דֹּמִּי אָהֳלָה כִּי יְגוֹנִי פֻקַּדְתִּי
לְאֶרֶץ אַחֶרֶת יְצָאוּנִי בָנָי נָדַדְתְּ אַתְּ אַחַת וְרַבּוֹת נָדַדְתִּי
וְאָהֳלִיבָה תִזְעַק נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנָי הִנֵּה בְיַד כַּשְׂדִים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי
וַתֹּאמֶר צִיּוןֹ עֲזָבַנִי ה׳ וּשְׁבִיָּה עֲנִיָּה לְבָבֶל יָרַדְתִּי
לֹא לָךְ אָהֳלִיבָה חֲשׁוֹב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל אֲשֶׁר בּוֹ נִכְבַּדְתִּי
הֲתַמְשִׁילִי שִׁבְרֵךְ לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי
אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה בָּגַדְתִּי בְקָשְׁיִי וְשַׁבְתִּי לְצִיּוןֹ עוֹד וְהֵיכָל יִסַּדְתִּי
וְקָם עָלַי כַּחְשִׁי וְעָנָה בִי מִרְיִי גַּם זאֹת הַפַּעַם מְעַט לאֹ עָמַדְתִּי
וּלְמִקְצָת יָמִים שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי עַד לְקָחַנִי אֱדוםֹ וְכִמְעַט אָבַדְתִּי
וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר אָכַל אֶת פִּרְיִי וְעַל כָּל הָאָרֶץ נָפוֹצוּ הֲמוֹנָי
חֲמוּדוֹתַי הִפְשִׁיט וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי הַחוֹמֵל עַל דַּל חֲמוֹל עַל דַּלּוּתָם
וְלַחֲלַח וּלְחָבורֹ נָשָׂא אֶת שִׁבְיִי וּרְאֵה שִׁפְלוּתָם וְאֹרֶךְ גָּלוּתָם
דֹּמִּי אָהֳלִיבָה וְאַל תִּבְכִּי כְּבִכְיִי וְרוֹמֵם קַלּוּתָם וְהָקֵל סִבְלוּתָם
אֲנִי נַדְתִּי לִרְחוֹק וְדַי לִי זאֹת דַּיִּי רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם וְנַחֵם אֲבֵלוּתָם
שְׁנוֹתַיִךְ אָרְכוּ וְלֹא אָרְכוּ שָׁנָי כִּי אַתָּה שִׂבְרָם וְאַתָּה אֱיָלוּתָם
מְשִׁיבָה אָהֳלִיבָה אֲנִי כֵן מָרַדְתִּי חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי
וּבְאַלּוּף נְעוּרַי כְּאָהֳלָה בָּגַדְתִּי וְלֹא תֹאמַר צִיּוןֹ עֲזָבַנִי ה׳