בדורנו קיים הרעב לרוחניות עליו מדבר עמוס בנבואתו: אנשים מחפשים רוחניות בכל מיני מקומות ובכל מיני דתות 'מצפון ועד מזרח'.
עמוס מנבא על רעב שיושלח בארץ שיהיה שונה לגמרי מכל רעב אחר שאנו מכירים. כדבריו - יהיה זה רעב לשמוע את דבר ה'. ולא משנה כמה יחפשו, לא ימצאו את דבר ה' אליו הם צמאים. הרעב יהיה גדול עד כדי שהם יתעלפו מהצמא תוך כדי החיפוש, ולא יקומו עוד...
על נבואה משונה זו עולה השאלה - האם רעב לדבר ה' הוא עונש? ואם אכן בא רעב לדבר ה' למה שה' לא ירצה לתת שובע מדברו? הרי הנה סוף סוף מחפשים את דבר ה'! זה היום קיווינו לו! לא?
כנראה, שאותו רעב אכן מגיע לעולם בתור עונש. כפי שהפסוק האחרון משלים את התמונה - הרעב מגיע כעונש על חטאי ממלכת ישראל בשומרון שעזבו את ה' לטובת תחליפים זולים בבמות אותן בנו בבית אל ובדן. עונש על עזבם את ה' ואת דרכו. אם כאשר ה' נמצא ודברו נשמע בתוכם, דרך הנביאים והשכינה השורה במקדש, הם אינם חפצים בו, אזי ה' יתרחק ויתן להם לחוש את חסרונו. החסרון יורגש ויתחיל רעב גדול, ובגלל הרעב אנשים יצאו לחפש משהו בו יוכלו להשביע את הרעב הרוחני שלהם ולא יוכלו למצוא עד שיפלו מרוב הצמא וחסרון דבר ה'.
נבואה זו מחזירה אותנו לריאליה העכשווית, ומזכירה את הנהייה הגדולה של העולם אחרי דבר ה': אם זה דרך הדתות הגדולות המאמינות באל אחד, ואם זה בחיפוש המתמיד אחרי הרוחניות והאמת 'מצפון ועד מזרח'.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער