האם צריך עם או מלך, לוותר לחלוטין על פוליטיקה ודיפלומטיה, ולסמוך בעיניים עצומות על העזרה האלוהית?
הנאום של חנני הרואה לא נמצא בספר מלכים, הביקורת שלו על המהלך המדיני דיפלומטי של המלך אסא היא תוספת פרשנית של מחברי דברי הימים. פרשנות זו מעלה את התהייה האם שיקול דעת אנושי ופעולות בשדה המדיני עומדים בסתירה לביטחון בה'? האם צריך עם או מלך לוותר לחלוטין על פוליטיקה ודיפלומטיה, ולסמוך בעיניים עצומות על העזרה האלוהית?
הגישה הזאת איננה תואמת את רעיון הבחירה החופשית שמאפיין כל כך את המקרא, כיוון שאם כל מה שקורה הוא תוצאה של השגחה אלוהית ישירה אז לאדם אין כל אחריות בעיצוב מציאות חייו. ואז גם אין כל טעם בשכר על בחירות טובות ובעונש על בחירות פסולות. ועם זאת, יש רמזים מעטים לחשיבה שכזאת כבר בימי הבית הראשון.
בפרק ז בספר ישעיהו קורא הנביא לאחז מלך יהודה שלא להגיב על התוקפנות של פקח בן רמליהו מלך ישראל ורצין מלך ארם. "שב בשקט", הוא אומר למלך, "וסמוך על אלוהים שילחם את מלחמתך". אחז לא שומע בקול הנביא אלא כורת ברית עם מלך אשור, מעיין הברית שכרת אסא עם מלך ארם (מל"ב טז, ה-ט). הנזיפה של ישעיהו לא מאחרת לבוא: "יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (ישעיהו ז, יז).
המקרה של אחז וישעיהו הוא אולי הבסיס לפרשנות של מחברי דברי הימים לפרשת אסא וחנני. ועם זאת חשוב להדגיש שסוג הפרשנות הזה לא היה נפוץ בהמשך. עקרון הבחירה החופשית ולגיטימציה ליוזמה אנושית, מאפיינים את הזרם המרכזי של היהדות גם בפרשנות חז"ל וימי הביניים. יוצא דופן המעיד על הכלל הוא פירושו של רמב"ן על הסיפור בבראשית פרק יב, הסיפור על ירידת אברהם למצרים והפקרת שרה בידי פרעה:
"...ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון, מפני פחדו פן יהרגוהו. והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא" (פירוש רמב"ן לבראשית יב, י).
פירוש יוצא דופן זה זכה לביקורת נוקבת מפרשנים אחרים, כגון דון יצחק אברבנאל, אשר סברו שזכותו של אברהם, ככל אדם אחר, לעשות ככל יכולתו למען שמירת חייהם ורווחתם של בני ביתו.