תיקון עולם

הפרשה לא מחולקת לדיני אדם המזיק וממון המזיק, אלא לדיני אדם הניזק וממון הניזק.
גם אדם המזיק באמצעות ממונו הוא מזיק, והוא כמו גנב.
לכן התורה פותחת בדיני בור שם בודאי אין להאשים את הבור. האיש הוא הפותח את הבור והוא אחראי לנזק. אחר כך שור שלא ישמרנו בעליו, ורק אחר כך גנב.
הצאן שאכל בשדה אחר גם הוא באחריות בעליו אשר שלח את בעירֹה.
ואפילו האש היוצאת מעצמה, "כי תצא אש" היא באחריות "המבעיר את הבערה" (כ"ב, ה).
הקריאה הזאת בפרשה מלמדת שהנושא של הפרשה הוא לא המזיק אלא הנִזָּק.
המסר של הפרשה הוא לא שצריך להעניש את המזיק אלא שצריך לפצות את הנִזָּק.
לקריאה הזאת בפרשה יש הרבה השלכות, שהבולטת שבהן היא "עין תחת עין" (כ"א, כד). אם המסר של הפרשה הוא שצריך לתקן את הנזק, הוצאת עינו של המזיק אינה פותרת שום בעיה. מה גם שפירוש המלה "תחת" לכל אורך הפרשה ובכל התורה, הוא נתינת דבר במקום דבר. המלה הזאת לא משמשת בד"כ לענישה. "שלם ישלם שור תחת השור" (כ"א, לו) פירושו שישלים את חסרונו של הנִזָּק ויתן לו שור אחר תחת השור שנחסר ממנו. 
המטרה היא לתקן את העולם ולא להעניש את החוטא, שהרי שום תועלת לא תצמח לנִזָּק אם נהרוג את שורו של המזיק, או אם נוציא את עינו של המזיק!
מתוך כך עלינו לפרש בדרך דומה גם את מכירת הגנב לעבד. המסר כאן הוא שהכי חשוב עכשיו שהנזק יתוקן. שהנִזָּק יקבל את שלו. הגנב צריך לשלם, ואם אין לו -  שימכור את עצמו לעבד.