תקציר ירמיהו פרק ל"ג

ירושלים מחורבן לגאולה (א-יג)

בפתיחת הפרק (א-ג) מובא הזמן שהנבואה נאמרה לירמיהו: ערב חורבן ירושלים, כשירמיהו עדיין כלוא בחצר המטרה. הנבואה מזכירה כי כעת בבל עולים על ירושלים להחריבה "בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת־הַכַּשְׂדִּים וּלְמַלְאָם אֶת־פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר־הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל־רָעָתָם" (ה), אך בקרוב ה' ישמע לתפילותיה של ירושלים ויגאל את ישראל: "הִנְנִי מַעֲלֶה־לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (ו). בעקבות הגאולה ישמעו בירושלים "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת־ה' צְבָאוֹת כִּי־טוֹב ה' כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'" (יא).

מלכות דוד והברית הנצחית (יד-כו)

כחלק מהגאולה, ה' ישיב לכסא המלכות מלך מבית דוד "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (טו), ואת הכהנים לעבודתם "וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל־הַיָּמִים" (יח). על אף הזלזול של העם בדברי ה' והחשש שלהם שהוא לא יקים את בריתו ("הֲלוֹא רָאִיתָ מָה־הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת־עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם"), ה' מבטיח שהוא ישמור על הברית עם ישראל וישיב מנהיג מבית דוד לכס ההנהגה ואת הכהנים לעבודה במקדש.