תקציר מיכה פרק ב'

תוכחה ופורענות על גוזלים ועושקים (א-ה)

בפסקה זו הנביא מבקר את "חֹשְׁבֵי־אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם" (א) ומאשים אותם בגזילה ובעושק "וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ" (ב). בעקבות התנהגותם, החוטאים יענשו וישאו עליהם קינה: "בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל וְנָהָה נְהִי נִהְיָה אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ חֵלֶק עַמִּי יָמִיר אֵיךְ יָמִישׁ לִי לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק" (ד).

הטפת הנביא לא נשמעת (ו-יא)

פסקה זו קשה מאוד להבנה, על אף שאין לפנינו מילים נדירות או מיוחדות. הפסקה נפתחת בביקורת על העם שלא שומעים להטפות הרוחניות של הנביא, מכיוון שהם אומרים "הֲקָצַר רוּחַ ה' אִם־אֵלֶּה מַעֲלָלָיו?" (ז). הנביא עונה לעם שדברי הנביא הם ישרים: "הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הֹלֵךְ" (ז), והם בניגוד לזה מתנהגים עם שכניהם כמו אויבים "מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן מֵעֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (ח). הנביא מכריז על העם החוטא שהוא יענש ויגלה "קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא־זֹאת הַמְּנוּחָה בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ" (י), ומסיים את הפסקה במה שהתחיל על הטפת הנביא, אך הפעם הוא מתמקד בנביא שקר. הנביא טוען שהעם שומעים להטפות של נביא השקר בלבד, שמטיף לעם לשתות יין ושכר: "לוּ־אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה" (יא).

נחמה (יב-יג)

בסיום הפרק משובצת נבואת נחמה: "אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם" (יב). בנוסף לקיבוץ הגלויות, ה' יכתיר מנהיג, וה' ילווה אותו ואת העם "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם" (יג).