פרקנו מספר על מעללי שמשון אצל פלישתים.

שמשון מבקש לחזור אל אשתו (א-ג)

שמשון, שעזב בכעס בסוף הפרק הקודם, חוזר עם מתנה לאשתו התמנתית: גדי עזים. להפתעתו הוא מגלה שאשתו ניתנה בינתיים לגבר אחר. שמשון רוצה נקמה, אבל לא רק באבי הכלה, העומד מאחורי המעשה, אלא בפלישתים כולם: "נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה" (פסוק ג).

מעשה הנקמה (ד-ח)

שמשון לוכד שלוש מאות שועלים, מסדר אותם בזוגות, קושר לפידים בוערים בזנבות ומשחרר אותם בשדות פלישתים. התוצאה היא: "וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (ה). נקמה נענית בנקמה, "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ [=את אשת שמשון התמנית] וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ" (ו). שמשון לא נשאר חייב, "וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה" (ח).

הסגרה ותשועה (ט-טז)

פלישתים עולים למלחמה על יהודה בגלל מעשי שמשון. אנשי יהודה נמצאים במצוקה אמתית והם מבקשים להסגיר את שמשון. שמשון אמנם מסביר שהפלישתים הם אלו שהתחילו - "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם" (יא), אך מסכים שיסגירו אותו לפלישתים כשהוא כבול, בתנאי שבני עמו לא יפגעו בו. בסופו של דבר הוא מצליח לפגוע בפלשתים בלחי חמור שמצא, ולהפיל מהם חללים רבים.