התבנית המספרית של "עשרת הדברים" (='עשרת הדיברות') מפורשת בתורה, שלוש פעמים: "...ויכתֹב על הלֻחֹת את דברי הברית עשרת הדברים" (שמות ל"ד, כח, בלוחות השניים), "וַיַגֵד לכם את בריתו אשר צִוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לֻחוֹת אבנים" (דברים ד', יג, בלוחות הראשונים), "ויכתֹב על הלֻחֹת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל..." (דברים י', ד, בלוחות השניים, כראשונים).

אולם, כמה לאווין יש בעשרת הדברים?

בטעות מקובל לחשוב על 7 לאווין, בגלל הצורה הפגומה של לוחות הברית מעל ארונות הקודש, אשר מקטעת את דברי ה', ומאלצת אותם להיכנס לתבניות של שתי מילים ("לא יהיה" – מה? "לא תשא" – מה? "זכור את" – מה? "כבד את" – מי?).

יש בלוח הראשון שישה לאווין, וכנגדם שישה לאווין בלוח השני, וכך הם מסודרים במבנה פשוט – המובא כאן, לעת עתה, בלי המסגרת האמונית של הלוח הראשון שתובהר בהמשך.

שנים עשר הלאווין (בלשון ספר דברים)

ארבע פעמים מופיע בתורה מבנה של שנים עשר, שמחולק לשניים – שישה כנגד שישה. שלוש מהן (לחם הפנים, בגדי כוהן גדול, גריזים ועיבל) ידועות למדיי, ודווקא זו שבעשרת הדיברות כמעט שאינה ידועה. כפי הנראה, תבנית 'הדברים' (= 'הדיברות') – עשרה – כופה את עצמה על תודעתנו, עד כדי כך שאיננו מתבוננים עוד בתבניות היסוד.

עצם העובדה שיש בפרק אחד שתי תבניות מספריות אינה צריכה להפתיענו. 'עשרה מאמרות' בבריאה שבבראשית פרק א', בכל דרך שנמנה את העשירי, מתכנסים בתוך ששת ימים, שנתונים גם הם לחותמו של יום השביעי (=שבת). כך גם שנים עשר הלאווין, נתכנסו לתוך 'עשרת הדיברות'. לפני שנברר, מדוע התכנסו שנים עשר הלאווין לתוך 'עשרת הדיברות', כדאי שנבחן את 'סוד השנים עשר' – מה סגולותיה של תבנית מספרים זו?

סוד  ה- 12

6 כמו 12 הם מספרים משוכללים, שמתחלקים ביעילות רבה (ל-2 ו-3; 12 גם ל-4 ו-6). בנוסף לכך, חודש הוא בקירוב 30 יום, ושנים עשר חודשי ירח הם בקירוב שנה שמשית, ולכן קיבלו מספרים אלו גם חשיבות אסטרונומית. בשיטה זו עוצבו שעות היממה (2×12), כלומר, השעון, חלוקת המעגל ל-360 מעלות, וגם לוח השנה, בדרכים שפיתחו המצרים ולעומתם השוּמֶרים והבבלים, עוד לפני תקופת האבות.

בלוחות השנתיים המוכרים, אחרי כל ההבדלים, ישנם 12 חודשים, וגם הם נחלקים לשתי מערכות של שישה חודשים (חורף וקיץ). בלוח המוכר לנו, כל מערכת פותחת בחודש של חגים, הלוא הם תשרי וניסן כשני ראשי שנה, בתורה ובמשנה (ראש השנה פ"א מ"א), אף כי חגי החודש השביעי הם בראש וראשונה חגי סיכום (כיפור, אסיף), ורק מתוך הסיכום צומחת שוב התחלה.

גם שנים עשר שבטי ישראל מסודרים לפיכך, באורח לא מקרי, במספר מותאם אל תבנית הריבוי המשוכלל והשלם, בטבע ובשכל האנושי.

רעיון זה מפורש במזבח אליהו בהר הכרמל (מלכים-א י"ח, לא): "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ה' אליו לאמר: ישראל יהיה שמך".

12 אבנים יצרו מזבח אחד שלם, כשם ש-12 שבטי בני יעקב יצרו יחד 'ישראל' שלם.

ארבע פעמים אנו מוצאים בתורה את תבנית השנים עשר כשהיא מתחלקת שישה כנגד שישה:

1.   בלחם הפנים שבמשכן, שתים עשרה חלות, בשתי מערכות (ויקרא כ"ד, ה-ו).

2.   בבגדי הכוהן הגדול – בחושן המשפט (שתים עשרה אבנים במערך אחד – שמות כ"ח, יז-כא), ובאבני השוהם שעל הכתפיים ועליהן חקוקים שמות בני ישראל – שישה כנגד שישה (שם, ט-י).

3.   בברית התורה בארץ, ברית גריזים ועיבל, יש שנים עשר פסוקי 'ארור', במערך אחד, ללא חלוקה, ועל כל אחד מהם ענו העם 'אמן' (דברים כ"ז, טו-כו). לעומת שנים עשר 'ארורים' התייצבו [נציגים של] שנים עשר שבטי ישראל, והם נחלקו שישה-שישה: שישה עמדו על הברכה בהר גריזים, ושישה עמדו על הקללה בהר עיבל (שם, יב-יג). חז"ל למדו מחלוקה זו שנאמרו גם שנים עשר פסוקי 'ברוך', לעומת פסוקי 'ארור' המפורשים בתורה (משנה סוטה פ"ז מ"ה).

4.   במקביל ובשונה אנו מוצאים גם בברית סיני "שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל", במערך אחד, ללא חלוקה (שמות כ"ד, ד), ואילו הלאווין שבעשרת הדיברות, הם שנחלקים שישה-שישה, באופן שקל לראות את היחס ביניהם, את ההקבלות, ובעיקר את ההבדלים – שישה 'בינך' (=עַם ישראל) לבין "ה' א-להיך" – ושישה, 'בינך' לבין "רעך", בני האדם.

ההבדל הזה שבין שני הלוחות ניכר ביותר גם מתוך כך שבחמשת הדיבורים הראשונים (ובתוכם ששת הלאווין) יש הסבר נרחב ותורת גמול שלמה, ואילו בדיבורים האחרונים נשמע רק צו בעל תוקף מוחלט וכולל. אין בהם שום הסבר, שום תוספת, שום עונש – רק התוקף המוחלט של הלאו לבדו:

"לא תרצח! ולא תנאף! ולא תגנֹב!

ולא תענה ברעך עד שָוְא! ולא תחמֹד אשת רעך! ולא תִתְאַוֶה בית רעך... וכל אשר לרעך!".