עם, אדמה, אמונה

מתי נוצר לראשונה החיבור בין אמונה, ארץ ולאום? בכל הקשור לעם ישראל, כפי הנראה פרשת וארא היא אחת הפעמים הראשונות שאנחנו פוגשים את 'השילוש הקדוש' של העם היהודי:

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (ז-ח).

מה קרה לו לחיבור הזה בגלגולי המולדת והגלות של העם היהודי? אין ספק שמאה השנים האחרונות טלטלו את כל שלושת המושגים. מחד, התנועה הציונית הפיחה רוח חיים בכל הקשור לממשותה של ארץ ישראל, ובוודאי ביקשה לעצב מחדש את העם היהודי, לא כפזורה, כתרבות, כמוצא אתני, אלא כלאום ככל הלאומים, החולק טריטוריה משותפת על כל המשתמע מכך. מאידך, גם הצלע השלישית, האמונה בא-לוהי ישראל, לבשה פנים חדשות בתורתם של אחד העם, ביאליק ואחרים. את שלושת אלה בקשה התנועה הציונית לאגד תחת הרעיון של היהדות כלאום ולא היהדות כדת.

ימים הגידו כי השינויים שביקשה התנועה הציונית לחולל אמנם תפסו אחיזה בקרב העם היושב בציון אולם באופן חלקי בלבד. אז הנה אנחנו, הישראלים בני המאה העשרים ואחת, עסוקים בבירור של שאלות הקשורות לזהות שלנו כעם, לזיקה שלנו לארץ ולאדמה ולאופי היהודי שלנו כקולקטיב. ההיברידיות של הפוסט מודרניות, מאפשרת יצירת שילובים שונים בין שלוש הצלעות אדמה-לאום-אמונה. הגמישות והניידות הזו מבלבלת לעיתים אבל גם מאפשרת דיאלוג בין קבוצות שונות הנושאות כולן עיניים אל אותם עוגנים משותפים המגדירים את ה'ביחד' שלנו.
 

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג