פרקים י"ט-כ"א קשורים כולם לסיפור פילגש בגבעה הפותח את סדרת הסיפורים. רצף סיפורים זה תחום על ידי המשפט "בימים ההם ומלך אין בישראל" ומלמד שוב על כך שהבעיה נעוצה בנקודה זו. למרות זאת, נראה שיש גם כמה נימות חיוביות בסיפורים אלו המלמדות אותנו על רגישות מוסרית של העם, לכידותו וקשריו עם ה'. במובן מסוים למרות המסגרת השלילית של הסיפורים ("... אין מלך בישראל") הם מציגים את העם גם באופן חיובי, בניגוד לשאר הספר.
במרכז הסיפור עומד המעשה הנורא שעשו אנשי הגבעה. בהמשך נראה שישנן השוואות רבות בין סיפור האירוח בגבעה ומה שארע שם ובין סיפורים אחרים בתנ"ך.
חלוקת הפרק:
1. פס' א-ט: האיש בבית לחם יהודה
2. פס' י-יד: בדרך לגבעה
3. פס' טו-כח: ההתרחשות בגבעה
4. פס' כט-ל: חזרתו של האיש לביתו
1. פס' א-ט: האיש בבית לחם יהודה
א. ניתן לראות שחותנו של האיש הלוי מתאמץ עד למאוד לרצות אותו ולארח אותו. דבר זה כמובן עומד כרקע ניגודי למה שנראה אצל אנשי הגבעה.
ב. פס' ב – "ותזנה עליו" – האם מדובר על זנות ממש או שמא הכוונה לכך שהיא מאסה בו? יתכן והעובדה שבפסוק ג מסופר שהוא זה שדבר אל ליבה וניסה לפייסה מוכיחה את הפרשנות השניה.
ג. פס' ה – לשון הפסוק מזכירה את דבריו של אברהם למלאכים: "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ" (בראשית י"ח, ה).
ד. פס' ט – לשון הפסוק מזכירה את דבריו של לוט למלאכים: "סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם" (שם י"ט, ב). הכתוב משווה, אם כן, בין מעשיו של אבי הנערה ובין מעשיהם של אברהם ולוט המתאמצים מאוד בקבלת האורחים שלהם. כל זה עומד בניגוד למעשיהם של אנשי הגבעה.
2. פס' י-יד: בדרך לגבעה
פס' יב – הכתוב מדגיש את הצפיות של האיש מהעיר הישראלית לעומת הנכרית. הדבר תורם לתחושת הזעזוע שלנו ממה שלבסוף אירע.
3. פס' טו-כח: ההתרחשות בגבעה
א. פס' טז – האיש היחיד שעזר לו לא היה במקור מהמקום. המקומיים עצמם לא חשבו לעזור לו.
ב. פס' יח – "ואת בית ה'" – לכאורה הכוונה לשילה. יתכן שהוא מוסיף פרט זה בתקווה לזכות בהערכה.
ג. פס' יט – דבריו מובנים לאור העובדה שאף אחד לא רצה לארח אותו והוא מפחד מסירוב הזקן.
ד. פס' כב – פסוק זה וכן הפסוקים בהמשך מקבילים באופן ברור לסיפור סדום הן מבחינת העלילה והן מבחינה לשונית. אולם יש לשים לב גם להתנהגותו של האיש. הוא הפקיר את פלגשו והוציא אותה בכוח לאנשים שעמדו בחוץ ובכך למעשה הציל את עצמו. לאחר מכן הכתוב מתאר שהוא קם בבוקר, מה שמלמד שהוא ישן בזמן שהתעללו בפילגשו, וכאילו כלום לא קרה הוא פונה אליה ואומר לה לקום וללכת. אם כן, גם מעשיו של האיש מלמדים על 'תרבות סדום' שהשתרשה בעם. (על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת הרב יגאל אריאל וכן לשמוע בשיעורו של ד"ר מרדכי סבתו)