ברכת יעקב ועשו

כל אותם מעשים שהתרחשו באוהלם של אבות-האומה לא לשעתם בלבד התרחשו. האבות - מאורעות הם לתולדות-מעשים המתמשכים על פני כל דרך חייו של העם. מה שאירע אי-שם במאהל בבאר-שבע חזר ונשנה פעמים הרבה בהיסטוריה הישראלית, והמאבק שראשיתו בימי הבראשית מתגלה בפנים רבות עד לימי האחרית.

פרשת תולדות פותחת בתיאור ההתגוששות בין יעקב לעשו.

"תתן אמת ליעקב" (מיכה ז', כ), מדתו של יעקב אמת – בניגוד גמור למה שנדמה למסתכל בעין שטחית במסופר בתורה. אלא שעל אמת זו צריך להיאבק בהתמדה.

המאבק מתחיל כבר בבטן האם: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (בראשית כ"ה, כב). וההתרוצצות עזה. לפי פירוש רש"י, מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות. המריבה בין יעקב לעשו היתה על האמת שבהשגת העולמות, ומאבק זה מתמשך והולך מאז ימות עולם.  יעקב בונה לו את עולמו הרוחני מתחילה, מהעקב, ועשו מוצא את הכל עשוי. יעקב פונה לאהל שם ועבר, לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ועשו יוצא לשדה, ונותן עיניו בהלעטה מן האדום האדום.

במצב ניגודי זה של איש תם יושב אהלים מחד, ואיש ציד איש שדה מאידך, מגיע יצחק לפרשת דרכים בחייו. בבית אבא לא נתקל בבעיה כזו. אמו בעלת עיני הנבואה קובעת מראש: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית כ"א, י), ואכן גדל ישמעאל במדבר "וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן" (כ"א, כא), "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (כ"ה, ו).

אולם ליצחק, המניח יסוד למשפחה החדשה, יש רק אשה יחידה – רבקה. ויש להם שני בנים, תאומים. כיצד יירשו זה בצד זה? כיצד תהא החלוקה ביניהם בנכסי רוח ובנכסי חומר? התתכן בנייה משותפת של הבית, בית אברהם, בשיתוף שבין עשו ליעקב? ואם לאו – מי משניהם יקבל את ברכת אברהם, את ברכת הארץ וירושתה? ומי משניהם יזכה בברכת השפע הכלכלי, ברכת הלחם – לזרוע ולקצור מאה שערים, וברכת המים של חפירת הבארות "כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (כ"ו, כב)?

על שאלה גורלית זו שעמדה בפני יצחק בערוב ימיו, ועל ההכרעה בה, מספרת פרשת תולדות.

בכל סוגי הפרשנות והדרשות של המקרא עסקו ראשונים ואחרונים בהסבר העניין: מה היתה דעתו של יצחק ומה סברה רבקה? מדוע נמנע רבקה מלבוא אל יצחק ולספר לו אחת ולתמיד את האמת? כיצד רשאי היה יעקב לעשות את אשר עשה, וכיצד מתבטא יצחק "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (כ"ז, לה), וכיצד זועק עשו:" הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (כ"ז, לו). וכי זו מידת אמת של יעקב?

ברור ששורש העניין בפתיחת דברי התורה על עיניו הכהות של יצחק: " וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (כ"ז, א). וכפי שמסביר המדרש (בראשית רבה ס"ה, י):

 "מראות – מכח אותה ראיה.  שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת ונשלו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו.

דבר אחר: שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק תלה עינו למרום והביט בשכינה"

מאז אותה התעלות של יצחק, ראית מלאכי השרת והשכינה, לא חזר יצחק לעולם החומר ולכן נשבע יעקב אף בחייו אביו "בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק" (ל"T, נג).

יצחק, שהפך כולו לאיש הרוח, לא ראה מקום וחשיבות לערכי העולם הזה, למשמני הארץ, ולרוב דגן ותירוש. את עיקר המשימה ראה בדור ההמשך לאברהם, בירושת ברכתו, ובקיום השבועה "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ... עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי"(כ"ו, ג-ה), ומשום כך היה בדעתו לחלק את כל נכסיו לשניים: לעשו – את ברכת החומר, " יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים" (כ"ז, כט), וברכתו השנייה: " וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה"(כ"ז, מ). ואילו ליעקב – את ברכת הרוח: " וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקים לְאַבְרָהָם" (כ"ח, ד) . יצחק, שלא יכול היה להחשיב את ערכי הגשמיות רצה לחלק חלוקה נמרצת בין עולמות הגשם והרוח.

אולם רבקה, שעמדה בשתי רגליה על קרקע המציאות, לא יכלה להסכים לכך. יעקב מאחד איפוא את ברכת הרוח והחומר כאחד. הוא זוכה לשני שולחנות כדי להעלות את האחד למדרגת השני. מאז ימי האבות מתרוצצים השניים לכבוש את "נחלת העולמות" עד שהודה לו המלאך: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (ל"ב, כט), התמודדת עם עולם הרוח ועם עולם הגשם – ותוכל.

ורק אז אמר לו יעקב לעשו: "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (ל"ג, יד). המדרש (בראשית רבה ע"ח, יד) אומר:

"עד אשר אבא אל אדוני שעירה -  אמר ר' אבהו: ...אימתי היה הוא בא אצלו? לעתיד לבא. הדא הוא דכתיב: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א', כא)

 – מלוכת ה' על כל העולמות, עולם הרוח ועולם הגשם, תהיה כאשר תהיה אחדות. זה יקרה כאשר יעקב, היורש הרוחני של יצחק, יעלה להר עשו, זה שראוי היה לירש את נכסי החומר, ויעקב ישפוט את הר עשו – כלומר: כאשר יעקב ישלוט בעשו, הרוח תשלוט בחומר, אז "והיתה לה' המלוכה".