המלך בתהלים

בספר תהילים אנו מוצאים פרקי מלוכה רבים.

בפרקים אלו מתוארות תופעות רבות מחיי המלך והממלכה.

המלך הוא משיח ה' ונודע לו יחס מיוחד וקרוב אל האלוקים. תפקידים רבים לו בסידור ענייני המדינה, בדאגה לשלומה, לביטחונה ולחיי אזרחיה, אולם המעמד המיוחד של המלך, כפי העולה ממזמורי תהילים, הוא זה שמציין את המלך כמסמל את שלטון ישראל, שלטון עם ה', ועל-ידי זה את שלטון ה' עלי אדמות, ומכאן התפיסה המשיחית של המלכות בישראל שבאה לידי ביטוי בתהילים.

    תפיסה זו היא המסבירה את מאבקם של האומות למיגור כסאו של המלך כפי שמשתמע בפרק ב'. לעומת הנסיך המולך על ציון הר קדשי מתייצבים מלכי ארץ ורוזנים, והתייצבות זו כיוון שהיא נגד משיח ה', הרי היא אף נגד ה'. "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נועדו יחד על ה' ועל משיחו". מכאן אף השימוש בפועל יושב, "יושב בשמים ישחק"; המלך עלי אדמות אף הוא יושב על כסא המלכות וכסא זה הוא נכבד ביותר – הוא כסא ה' כנזכר בדברי הימים א (כ"ט, כג): "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל". וכן בתהלים פרק מ"ה (פס' ז): "כסאך אלוקים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך". ומכאן מוסר ההשכל: "עבדו את ה' ביראה" (תהלים ב', יא) וכפירושו של אבן-עזרא (שם) ש"עבדו את ה' " הוא כנגד "יתיצבו על ה' " ו"נשקו בר" הוא כנגד "יתיצבו על משיחו", נמצא שעבודת ה' האמורה בפרק היא אף עבודת מלך ישראל שכבודו כבוד שמים הוא.

    כבוד זה למלך ישראל מתעמק יותר בפרק ק"י. כאן אין המשורר משאיר את המלך יושב על כסאו בעולמנו שלנו, אלא מעלה אותו סמוך לכסא ה': "לדוד מזמור נאום ה' לאדני שב לימיני" (ק"י, א).

 קרבה זו מקבלת גוון אינטימי כשהמשורר מתאר את היחס בין המלך לאלקים כיחס בין האב לבנו: "אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" (ב', ז), והיא מוסברת יפה בהבטחת נתן בשמואל ב' ז': "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"; ומודגשת בתפילת איתן האזרחי בתהלים פרק פ"ט: "הוא יקראני אבי אתה אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ". יחס זה הוא שמסביר את הפנייה הבלתי-אמצעית של המלך לאלוקים ברגעי צרה בעתות מלחמה, שהרי כך נאמר לו לבן המתרצה אל אביו: "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזותך אפסי-ארץ" (ב', ח); ואכן, ערב צאתו למלחמה מעלה המלך עולות ומנחות בתפילה להצלחה בקרב. הוא שאמר המשורר בפרק כ' (פס' ד): "יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה", והיא היא התפילה הנזכרת בפרק קמ"ד: "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה, הנותן תשועה למלאכים הפודה את דוד עבדו מחרב רעה".

    נצחונו של המלך בשדה הקרב מוליד אף שיר מזמור, מזמור תודה לה', והוא כנראה הרקע לפרק כ"א. מבחינה זו הרי זוג הפרקים כ'-כ"א הוא שני צדדים של מטבע אחד ולשניהם מצע משותף. בפרק כ' התפילה לפני הניצחון, תפילת בקשה, ובפרק כ"א התפילה לאחר הניצחון, תפילת התודה והשבח. ולפי דברי רש"י ניתן לשער שהוא נאמר לאחר נצחונו של דוד על רבת בני עמון.

    פרקי תהילים מצביעים אף על אפקטים אחרים בחיי המלוכה, בפרק מ"ה בא תיאור יופיו החיצוני של המלך, יופי שמצא את ביטויו אף בהלכה: המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושים נאים ומפוארים, שנאמר (ישעיהו ל"ג, יז): "מלך ביפיו תחזינה עיניך", בפרק בו אנו שומעים אף על המלכה ועל תהלוכת החתונה בבית המלוכה. ואילו תפקידי המלך בחיי המדינה נזכרים בפרק ע"ב, שיש לראות בו כמין צוואה, "ידין עמך בצדק, וענייך במשפט... ישפט עניי עם יושיע לבני אביון" (ע"ב, ב-ד).

    אולם גדולה זו של המלך אינה מונעת ממנו להכיר את ערכו לעומת הבורא. הוא אינו מגיע בשום פנים להאלהה של עצמו כשם שהגיעו מלכים במזרח הקדמון. אדרבה, הוא יודע את מעמדו כבשר ודם גם אם הוא יושב על כסא ה'. מכאן פסוקי תפילת המלך בפרק קמ"ד: "ה' מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו", ומוסר ההשכל על האדם שלהבל דמה וימיו כצל עובר. וכבר הדגיש אבן עזרא שהכוונה היא שכסא המלך הוא כסא האלוקים.

    דמות זו של מלך ישראל היא שעמדה בוודאי לנגד עיני הרמב"ם שעה שכתב בהלכות מלכים פרק ב: "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל ויהיה חנן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, ולעולם יתנהג בענוה יתרה, ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו מחשבתו להתם דת האמת ולמלאות העולם צדק".

    גישה זו של מלך בשר ודם המתעלה לדרגות גבוהות היא אף נחלת תפיסת העם. בשום מקום, לאורך כל תולדות האמונה הישראלית, לא מצינו נצנוץ של רעיון בדבר אלהותו של המלך. גם אם נועדו לו תפקידים משיחיים, אוניברסליים, הוא נשאר אדם על כל חולשותיו.

כסא המלכות בישראל:

פסוק אחד בפרק מ"ה מפנה את המבט לכל בעיית המלוכה בפרקי התהילים: "כסאך אלוקים עולם ועד שבט מישור, שבט מלכותך" (מ"ה, ז). כיצד יש לפרש ביטוי זה? האם פנייה היא למלך, כאומר: כסאך שר ושופט לעולם ועד, כעניין שנאמר: "הנה נתתיך אלוהים לפרעה" (שמות ז', א), והביטוי "אלוהים" הוא כנוי לאדם חשוב, כמו "אלוהים לא תקלל" (שמות כ"ב, כז), או שיש כאן תפילה ואיחולים כאומר: "כסאך יכנן אלוקים". אבן עזרא, לעומת זאת, הדגיש שהכוונה היא שכסא המלך הוא כסא האלוקים, כנזכר בדברי-הימים: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח, וישמעו אליו כל ישראל" (דברי הימים א כ"ט, כג).

    מכאן אנו מגיעים למעמד המיוחד שיש למלך במזמורי התהילים. המלך הוא משיח ה' ונודע לו יחס מיוחד וקרוב לבורא. אמנם תפקידים רבים נכונו לו בסידור ענייני המדינה, בדאגה לשלומה, לבטחונה ולחיי אזרחיה.