אבי אלוף נעורי

בתוך דברי תוכחה קשים על עבודת אלילים שפשטה בישראל ציטט ירמיהו הנביא דברי תחינה קצרים שהתפללו בהם בני ישראל אל ה' בשעת עצירת גשמים. וכך לשון הנביא, המשבץ את דברי התחינה בתוך מסגרת של דברי תוכחה: "ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך, וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה, ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. הלוא מעתה קראת לי אבי אלוף נערי אתה. הינטר לעולם אם ישמר לנצח, הנה דברת ותעשי הרעות ותוכלי" (ירמיהו ג', ב-ה). דברי הנביא ערוכים על פי הדימוי הרגיל במקרא שהחטא של עבודה זרה הוא כחטא של זנות, ובני ישראל העובדים לאלילים משולים לאישה בוגדת המפירה את ברית הנישואין שבינה ובין אישה, ואף דברי התחינה שבפי העם מיוסדים על הדימוי הזה. "אלוף נעורי אתה הינטר לעולם אם ישמר לנצח"? "אלוף נעורי" היא לשון פיוטית שמשמעה "אישי מימי נעורי", וכן מצינו בלשון הטפת מוסר החוכמה בספר משלי אזהרה מפני האישה ה"זרה" ה"עזבת אלוף נעוריה" (משלי ב', יז). ודברי התחנונים האלה רומזים גם לנבואת הנחמה של ירמיהו בעצמו בפרק הקודם: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך" (ירמיהו ב', ב). ויש לצרף לעניין זה גם את נבואת הנחמה של ישעיהו: "כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה', ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך, ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדלים אקבצך" (ישעיהו נ"ד, יז). אין העם המתחנן מכחיש שחטא בעבודה זרה, אלא הוא בא לפני אלוהיו בתחינה, שהברית והאהבה שמימי קדם בין עם ישראל לאלוהיו ישפיעו לבטל את חרון אף ה' על העבודה הזרה שעבדו בני ישראל. משל לאישה שבגדה באישה, והיא מתחננת אליו שימחול לה, ומזכירה לו את אהבת הנעורים שהייתה ביניהם. והיא טוענת שאמנם חטאה אבל כבר נענשה בשיעור, שדי בו לפצות את אישה שבגדה בו ולחדש את אהבת נעוריו אליה.

ויש לעמוד על לשון התחינה הפותחת בפניה ישירה "אלוף נעורי אתה" ועוברת לדבר בלשון נסתר: "הינטר לעולם אם ישמר לנצח". במעבר הזה מן לשון נוכח (אתה) אל לשון נסתר (הינטר) רמוזה הפצרה של פיוס ושידול: "אתה אלוף נעורי וראוי לך להתנהג עמי כמו שכל אלוף נעורים אמיתי מתנהג, שאינו נוטר את קנאתו לנצח אלא מעורר את זכר אהבתו הקדומה, ומוחל לאשת נעוריו לאחר שכבר סבלה ייסורים רבים על בגידתה".

את דברי התחינה האלה פותחת מלת הקריאה "אבי". וכיוצא בזה מצאנו גם במקומות אחרים במקרא, שקשרי החיבה שבין איש לאשתו, הארוגים ומשולבים גם בשמירה והגנה שהאיש חייב להגן על אשתו, מדומים לקשרים שבין אב לבתו. וכן מסופר במגילת רות, שכאשר בועז מדבר עם רות על הצעתה להינשא לו, הוא אומר לה: "ברוכה את לה' בתי... ועתה בתי אל תראי" (רות ב', י-יא). ועוד מצאנו במשל כבשת הרש שאמר נתן הנביא לדוד על אודות אשת אוריה החתי: "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה... ובחיקו תשכב ותהי לו כבת" (שמו"ב י"ב, ג). הרי שאשת אוריה המשולה לכבשה היא כבת לאוריה. כל זה אמור לעניין פירוש דברי התחינה "אבי אלוף נעורי אתה" במשמעותם המילולית כדברים שהאישה ממש אומרת לאלוף נעוריה ממש.

אבל הדברים מקבלים משמעות עמוקה, כשהם נאמרים בפי בני ישראל המתפללים אל ה'. והדברים מפורסמים וידועים שהיחס בין עם ישראל לאלוהיו מתואר בפי הנביאים והחכמים בדימויים רבים ושונים ובין הדימויים האלה מצוי הדימוי של יחס האב לבניו בצד הדימוי של היחסים בין אשת נעורים לאלופה. ונראה שהדימוי של אב לבניו קדום יותר וגם מושרש יותר בתודעת יראי ה'. ולראשונה מצאנו אותו בדברי משה אל פרעה: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל" (שמות ד כב) והתורה אומרת לכל ישראל "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים י"ד, א). בימי המלוכה הרבו לתאר את היחס המיוחד שבין ה' למלך בחירו כיחס שבין אב לבנו. וכך נאמר בחזון נתן לדוד על המלך העתיד לשבת על כסא דוד: "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן" (שמו"ב ז', יד). ומשורר תהלים, המוסר את דברי חזון נתן בלשון שירה, אומר על המלך המובטח לבית דוד: "הוא יקראני אבי אתה" (תהלים פ"ט, כח). ואולם הדברים האלה על המלך לא ביטלו את ההכרה הנטועה בלב כל יראי ה' מישראל, שהם כבנים לה'. והקריאה "אבי אתה", שהמשורר נותן בפי המלך, לא הייתה מיוחדת למלך לבדו, אלא כל אדם מישראל היה רשאי להתפלל בלשון זו. וכן מצאנו בתפילה המשוקעת בנבואות ישעיהו: "כי אתה אבינו... אתה ה' אבינו, גאלנו מעלם שמך" (ישעיהו ס"ג, טז); "ועתה ה' אבינו אתה" (ישעיהו ס"ד, ז). ואף כאן בנבואת ירמיהו, בני ישראל, המתפללים אל ה' בשעת צרה ומצוקה של הבצורת, פונים אליו בקריאה "אבי" לעורר את רחמיו כרחם אב על בנים. ובצירוף הדברים "אבי אלוף נעורי אתה" רמוזה הטענה: אם בתורת "אלוף" אתה רשאי לשלחני על בגידתי, הרי בתורת "אב" אתה חייב לרחם עלי על כל פנים. ולא עוד, אלא שהאישה, שאלופה שלחה מביתו, חוזרת לבית אביה. והואיל ואתה אבי, נמצא, שכשאני מגורשת ממך, אני חוזרת אליך.

ואמנם במקום הזה הנביא דוחה את תחינות העם בתוכחה: "הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל", כלומר: בשעה שאת מדברת את דברי התחינה את עושה את הרעות, ויש לך יכולת וכוח לעשות זאת, ואין לך כל היסוסים ומוסר כליות לעשות רע בשעה שאת מתחננת אלי בדברי ריצוי ופיוס כאלה.

אבל בעיקרו של דבר, דברי התחינה האלה הם רצויים ומקובלים לפני ה', והנביא עצמו, בהמשך הדברים, מדבר בשם ה', המצפה לשמוע מפי ישראל החוזרים בתשובה כדברים האלה: "ואומר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי" (ג', יט). ובהמשך הדברים הנביא מביא דו-שיח בין ה' וישראל. ה' אומר: "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם" (כב), וישראל עונים: "הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו" (כב). והבטחת ה' היא: "שובו בנים שובבים, נאם ה', כי אנכי בעלתי בכם, ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון" (ירמיהו ג', יד).