על מגמתו ואופיו של ספר דברי הימים
פתגם שגור בפי העם: "הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל". עד כמה שידוע לנו, לראשונה בא פתגם זה בספר הזוהר ושם הוציאו את משמעות הדברים מפשוטם, ונתנו להם משמעות מסתורית. ואולם ברור שמעיקרו לא נתכוון הפתגם אלא להצביע על תופעה המוכרת וידועה לרגילים בתפילה בציבור בבתי הכנסיות, שיש שבהיכל, כלומר בארון הקודש, מונחים ספרי תורה רבים, ויש מהם ספרי תורה ש"מזלם" גורם להם שיוציאו אותם ויקראו בהם פעמים רבות, ויש ספרים אחרים ש"מזלם" הוא שיקראו בהם רק פעם אחת בשנה או אף פחות מזה. ובדרך העברה יש לומר פתגם זה על כל ספר מכתבי הקודש, שלכל אחד מהם יש "מזל" שונה במידת תשומת הלב שהקדישו לו הפרשנים ובמספר האנשים הרגילים לעיין בו, או גם לקרוא בו קריאה פשוטה. "מזל מיוחד" יש לספר דברי הימים. בימי חז"ל הרבו לדרשו, בייחוד את השמות הרבים שבו ואת פרקי רשימות היחס, ואולם רוב הדרשות האלה אבדו או נגנזו בכוונה תחילה בדורות המאוחרים כאשר באו חכמי ישראל לידי ההכרה, שאין עוד טעם להמשיך ולקיים את השיטה המחלקת את קהל ישראל למשפחות נכבדות ומיוחסות ולמשפחות פחותות ובזויות וגם פגומות, שאין למשפחות הנכבדות להתחתן בהם. וכך אירע שבדורות של המפרשים הקדמונים נתמעט מאוד מספר הלומדים את ספר דברי הימים, ואפילו רש"י לא פירש את ספר דברי הימים. והדבר ידוע ומפורסם, שהפירוש הנדפס במהדורות ספרי התנ"ך שלנו, ומכונה שם "פירוש רש"י", איננו באמת של רש"י אלא של ר' שמואל החסיד בן קלונימוס, מראשוני חסידי אשכנז, והוא אביו של ר' יהודה החסיד, ששמו מפורסם יותר בקרב העם משם אביו ר' שמואל.
בדורות האחרונים גדלה ההתעסקות בפירושו של ספרי דברי הימים בין חוקרי המקרא. הם מתעניינים בהשוואת הכתוב בדברי הימים אל הכתוב בספרים אחרים שבמקרא. ומתוך עיון בשינויים שיש בדברים האלה, בייחוד בשינויים שיש בין ספרי שמואל ומלכים לבין ספר דברי הימים, הם מבקשים להוציא מסקנות מרחיקות לכת על תולדות אמונת ישראל בימי קדם. ורבות ממסקנות אלו אינן עולות בקנה אחד עם האמונה התמימה של שלומי אמוני ישראל.
והנה, על שינויים בין המסופר בדברי הימים ובין המסופר בנביאים ראשונים כבר עמדו גם בעלי האגדה מן חז"ל, אלא שהם תירצו את השינויים האלה בדרך מדרש אגדה. נביא רק דוגמה אחת. בשמואל ב כ"ד כד מסופר, שקנה דוד המלך את מקום המזבח מאת ארונה היבוסי (לתועלת הקוראים נעיר, שהקריאה הנכונה של שם זה היא ארַוְנה מלעיל. הרי"ש המוטעמת מנוקדת פתח והו"ו עיצורית ובשווא נח): "בכסף שקלים חמשים", ואילו בכתוב המקביל בדברי הימים (א' כא כה) מסופר, ששילם דוד לאָרנן (אל"ף בקמץ קטן. "ארנן" שבדברי הימים הוא "ארונה" שבשמואל): "שקלי זהב משקל שש מאות". אחת הדרכים שבעלי האגדה יישבו את הסתירה הזאת היא, שלקח דוד חמשים שקל מכל שבט ושבט מבני ישראל, ונמצא שלקח מכל שנים עשר השבטים שש מאות שקל. ועל החילוף בין כסף וזהב אמרו, שלקח כסף ושקל אותו לפי משקל הזהב שהוא כבד מכסף, ונמצא שלמעשה נתן יותר משש מאות שקלי כסף. יישובים ממין זה אינם עשויים להתקבל על דעת המבקשים לעמוד על עומק פשוטו של מקרא, משום שהם דנים בכל שינוי ובכל סתירה כעניין בפני עצמו ואינם דנים במכנה המשותף שיש לכל השינויים האלה ובמגמה הכללית העולה מהם.
ואכן, מצאנו שכבר ר' שמואל החסיד בפירושו שהזכרנו למעלה, קבע שני עקרונות חשובים בעניין דרכו ומגמתו של ספר דברי הימים: עיקרון אחד הוא, שמחבר הספר הסתמך על ספרים קדומים שהעתיק מהם, ולפעמים היו בספרים ההם נוסחאות שונות. כן כתב ר' שמואל בפירושו לדברי הימים א ז', יב: "עזרא שכתב ספר היחס הזה לא היה יודע אם היו מבני בנימין אם לאו, לפיכך כתבם לבדם". ובפסוק יג כתב: "שלושה ספרים מצא עזרא, וכל אחד ואחד מן היחס, מה שמצא כתב ומה שלא מצא לא כתב, ומן בני נפתלי לא מצא יותר, וזה הטעם שכל היחס הזה מיוחס בדילוגים, כי דילג מסֵפֶר זה אל ספר זה, וחיברם". ובפירושו לפרק ח' פסוק כט כתב: "מצאו הרבה ספרי יוחסין, כשמצאו שלושה או חמשה, ביטלו המועט וקיימו המרובים, וכשמצאו זוגות (כלומר: כשמצאו רק שני ספרי יוחסין), כמו 'ובגבעון ישבו אבי גבעון' (היא פרשה כפולה בדברי הימים א' ח כט ובדברי הימים א' ט לה) הוצרך לכתוב שני פעמים שאין סדר יחוסן שווה". עד כאן לשונו של ר' שמואל בעניין העיקרון הראשון על המקורות הקדומים של רשימות היחס של דברי הימים.
והעיקרון השני שקבע ר' שמואל הוא בעניין מגמתו של מחבר ספר דברי הימים לסַפֵּר בשבחו של דוד ומלכותו. וזה לשון ר' שמואל בפירושו בראש פרק י' של דברי הימים א': "אינו מספר כי אם מפלתו של שאול, וכאשר בא לספר מעשה דוד אינו מספר זילותו אלא גבורתו וגדולתו, כי הספר שלו ולמלכי יהודה". ובפרק ט"ו פסוק כט כתב ר' שמואל: "לפי שספר דברי הימים בשביל כבוד דוד הוא, לפיכך אין כתוב כאן מה אמרה מיכל לדוד, כמו שכתוב בשמואל 'מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים' (ש"ב ו כ) כי זילותא של דוד היה שאמרה לו אשה כן". עד כאן לשון ר' שמואל. ומעין זה כתב ר' שמואל גם במקומות אחרים בפירושו.
הלקח העולה מן הדברים האלה הוא, שבאמת אין כל סתירה בין יראת שמים תמימה ושלמה ובין עיון במקרא מתוך ניתוח כולל של הדברים, ובדרך שרגילים לכנותה בימינו: "דרך ביקורתית", שהרי ר' שמואל החסיד עסק בשני הדברים יחד ואיחדם. ולעצם העניין של הרשימה הכפולה של יחס בני בנימין, שאמר ר' שמואל שכפל הרשימה הוא מפני שהיו לפני מחבר הספר שני מקורות שונים, יש להעיר, שיש עוד טעם ענייני ופנימי לכפל הרשימה הזאת, והוא שספר דברי הימים פותח את סיפור קורות הימים במיתת שאול ובמלוכת דוד תחתיו. ולפני שבא לסַפֵּר על מותו של שאול מצא המחבר לטוב לסַפֵּר על כל היחס של משפחת בית שאול שהתקיימה והתרבתה דורות רבים לאחר מותו של שאול ואף לאחר הגלות, כמו שעולה ממגילת אסתר, שמרדכי הוא מצאצאיו של שאול המלך. ודבר זה היה חשוב למחבר ספר דברי הימים לסַפֵּר כדי להודיענו, שדוד קיים במלואה את השבועה שנשבע לשאול ויהונתן שלא יכרית את משפחתו מישראל. ואף על פי שלא הביא המחבר בספרו את כל תולדות מלכות שאול, יצא המחבר מהנחה כי הדברים ידועים לקורא מתוך ספר שמואל.
והדבר ברור, לדעתנו, שבשעה שכתב מחבר ספר דברי הימים את ספרו היה כבר קובץ ספרי הנביאים חתום ומקודש כמו שהוא בידינו. ולא בא מחבר דברי הימים לחלוק על הכתוב בשמואל ומלכים אלא לפרשו ולדרשו כפי צורך דורו. וברור שהיו לפני המחבר ספרים ומקורות שלא הגיעו אלינו, ועל פיהם כתב הרבה דברים. אבל מלבד זה פירש בעל דברי הימים את הכתוב בנביאים ראשונים, וגם דרש אותו, והרבה מן השינויים שבדברי הימים מתבארים שהם פירושים בדרך דרש על הכתוב בנביאים ראשונים.
נביא רק דוגמה אחת. בשמואל ב ה', כא, כתוב על הפלישתים שנפלו לפני דוד, שעזבו את עצביהם (כלומר: אליליהם) בשדה הקרב: "ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו". ובפסוק המקביל בדברי הימים (א ד' יב) כתוב: "ויעזבו שם את אלהיהם ויאמר דוד וישרפו באש". בעל דברי הימים דרש את "וישאם" הכתוב בשמואל כלשון שריפה, קרוב ללשון "משאת העשן" (שופטים כ' לה). ודרשה זאת מיוסדת על העיקרון, שקיים דוד את כל התורה כולה על פי פסקי ההלכה. ולפי זה היה דוד חייב לשרוף את אלילי הפלישתים ולא לקחתם. ועל כן ודאי ש"וישאם" פירושו: "שרפם".