וארשתיך לי לעולם

בשלושת הפרקים הראשונים של נבואת הושע – הנביא מפרש את המאורעות שקרו לו עצמו בחיי משפחתו ומציג אותם כסמל למה שעובר בין עם ישראל ובין אלוהיו. הברית שבין ה' לבין עמו ישראל משולה לברית שבין איש לאשתו. משל זה מצוי בהרבה מקומות במקרא וגם עצם הדבר שחיי המשפחה הפרטיים של הנביא הופכים לסמלים נבואיים מצוי גם אצל נביאים אחרים.

ואולם אופי מיוחד יש בנבואת הושע, שבדבריו המשל מעורב בנמשל, ולעתים קשה לברר מה הם הדברים שהושע מדבר אל אשתו ממש, ומה הם הדברים שהושע מדבר בשם ה' אל כנסת ישראל. וסיבת הדבר היא שבשעת התנבאותו הנביא מזהה את הרגשתו שלו עם הרגשת מי ששלחו, ומה שהנביא עצמו חש כלפי אשתו מזדהה בתודעתו של הנביא עם מה שחש, כביכול, ה' כלפי כנסת ישראל.

לאור הדברים האלה נעיין בשני פסוקים המבטיחים את חידוש ברית הנישואים שהופרה, ואת קיומה האמיתי והנצחי לעתיד: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'" (ב', כא-כב). הדברים האלה מופנים אל הארוסה בלשון נוכחת, ואילו בשאר הכתובים שבפרשה זו האישה נזכרת בלשון נסתרת כגון: "היא לא אשתי ואנכי לא אישה" (ב', ד); "הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר" (ב', טז), וכן הלאה. המעבר מן לשון נסתרת אל לשון נוכחת מסמל את ההתפייסות לאחר ההתרחקות. ועוד: הדברים "וארשתיך לי לעולם" וגו' מעוררים את הרושם שהם נוסחה של קידושי אישה, שהנביא עתיד לאומרם לאשתו כאשר יחזירנה אליו ויארסנה לעולם. ונוסחה זאת מובאת כאן כנגד הנוסחה של גירושין, שהביא הנביא לעיל בדברי התוכחה: "כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה" (ב ד) (ולעניינו זה אין אנו צריכים לדון בשאלה אם הנוסחאות האלה תופשות לפי פסק ההלכה).

בנוסחת הקידושין האיש חוזר שלוש פעמים על המלים "וארשתיך לי". לפי הקשר הדברים בנבואה אפשר לפרש שזו הבטחה לעתיד; אבל לפי התפישה שזו נוסחת קידושין משמעות הדברים "וארשתיך לי" – הריני מארש אותך לי. הלשון "וארשתיך לי לעולם" בהקשר שבנבואה משמעה הבטחה, שלעולם לא ייבטלו האירוסין האלה ובני הזוג לא ייפרדו עוד כאשר נפרדו לפנים. אבל בנוסחת הקידושין אפשר שפירוש הדברים, שהאירוסין מכוונים ליצור קשר של קיימא בין בני הזוג, קשר שעשוי להתקיים לעולם. ולפי פירוש זה אין כאן נוסחה מיוחדת לאירוסין שאי אפשר לבטלן על ידי גירושין, דבר שאין לו זכר בסדרי האירוסין בישראל.

כשהנביא אומר את ההבטחה "וארשתיך לי" בפעם השנייה, הוא מוסיף ארבעה תנאים: "בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים". ארבע מידות אלו: "צדק, משפט, חסד ורחמים" נזכרות פעמים רבות במקרא (כולן או מקצתן) בדברי הטפה ואזהרה ויש שהן נרדפות. ובלשון הפיוט שבמקרא הן מציינות את מכלול דרך החיים הנדרשת מיראי ה' ושומרי מצוותיו. אבל כאן בנוסחה של קידושין, מסתבר שיש לכל מלה ומלה משמעות מוגדרת ומיוחדת, ולאמירה זו יש משמעות כפולה: משמעות של הצהרת העובדות, ומשמעות של התחייבות. לפי המשמעות של הצהרת העובדות – האיש המקדש את האישה מצהיר: "הריני מארס אותך לי ב'צדק'", כלומר: אין באירוסין אלה שום צד של מרמה או פגיעה בזכות של אדם כל שהוא; "ובמשפט", כלומר אירוסין אלה נערכים לפי המשפט – החוק – הנהוג; "ובחסד" – חסד בלשון מקרא יש לו משמעות של ברית והתחייבות הדדית. והכוונה כאן לומר: אירוסין אלה יוצרים קשר של התחייבות הדדית בין בני הזוג; "וברחמים" – רחמים בלשון מקרא כוללים גם מושג של "אהבה" בלשון ימינו. וכן בלשון התרגומים הארמיים רגיל תרגום של פועל אהב בעברית בפועל "רחם" בארמית. ולפי זה המארס אומר כאן לארוסתו: "הריני מארס אותך מתוך אהבה שאני אוהב אותך".

ויש לכל האמירה הזאת גם משמעות של התחייבות ותביעה: המארס אומר לארוסתו: הריני מארס אותך לי ומתחייב לנהוג איתך בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וגם את, הארוסה, נדרשת לנהוג אתי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. והנביא חוזר בפעם השלישית על המלים: "וארשתיך לי", ומוסיף: "באמונה". והכוונה: "הריני מארס אותך באמונה, וכל הדברים שאני אומר לך בפי, כן אני חושב בליבי". ועוד: "הריני מתחייב לנהוג איתך באמונה, וגם את נדרשת לנהוג איתי באמונה". אחרי ההבטחה המשולשת "וארשתיך לי" בא דיבור בפניה ישירה אל הארוסה: "וידעת את ה'". הדיבור הזה בא להצהיר, שברית האירוסין נעשתה בשם ה' ועל פי מצוות ה'. והזוג הבא בברית האירוסין מתחייב לנהוג על פי תורת ה'. ועוד: המפר את ברית האירוסין חוטא לה' וכל הנוסחה הזאת של אירוסין הביאה הושע בנבואתו להודיענו, שהוא עתיד לאומרה לאשתו כאשר יחזירנה אליו. וכן עתיד ה' לומר דברים אלו לכנסת ישראל כאשר יחדש את בריתו איתה והיא תהיה נאמנת לו לעולם. ולפי המשמעות הזאת יש בלשון "וידעת את ה'" רמז ללשון "כל אשה יודעת איש". כלומר מעתה לא תזנה עוד כנסת ישראל אחרי אלוהים אחרים אלא תדע את ה' לבדו. וכן הנביא הושע אומר בנבואה אחרת: "ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע, ומושיע אין בלתי" (י"ג, ד).

נוסחת האירוסין הזאת, שהושע משתמש בה במשמעות כפולה – מציאותית וסמלית – הפכה בדורות האחרונים לנוסחה המבארת את הסמל שבמצוות הנחת תפילין. הרצועות של התפילין נכרכות על האצבע האמצעית בצורה המזכירה במידת מה את צורת טבעת הקידושין. ואמנם, בקהילות שונות אפשר לראות צורות שונות זו מזו של סדר הכריכות של רצועת התפילין על האצבע. אבל הצד השווה בכל הקהילות הוא שהן שלוש כריכות, כנגד שלוש פעמים "וארשתיך לי". והרב ר' נתן נטע שפירא ז"ל, שהיה מקובל ורב בקראקוב לפני כשלוש מאות וחמישים שנה, הנהיג לומר את הפסוקים האלה בשעה שכורכים את רצועות התפילין. ומנהג זה נפוץ מאוד בכל קהילות ישראל ואף בקהילות שאינן "אשכנזיות".