ואני ברב חסדך אבוא ביתך

"ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" (תהלים ה', ח). פסוק זה רגילים לאומרו בשעה שנכנסים אל בית הכנסת, בייחוד בפתיחת תפילת שחרית. ואמנם מסתבר, שהמזמור הזה נועד מעיקרו להיאמר כפתיחה לתפילת שחרית בבית המקדש, כמו שהמשורר אומר בראש המזמור: "ה' בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה". הלשון "בקר אערוך לך ואצפה" מעלה בזיכרון את לשון התורה בסדר עבודת הקרבנות "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וערך עליה העולה" (ויקרא ו', ה). ואפשר שכוונת הדברים לרמוז, שהמזמור נאמר כתפילה על קרבן התמיד של שחר, או כנגד התמיד של שחר, והמתפלל מבקש: קבל את תפילתי אשר אני עורך לך, כמו את הקרבן שהכהן עורך על המזבח. 

עיקר גדול באמונת ישראל הוא, שאין ה' מתרצה בקרבנות ובתפילות של רשעים ההולכים בדרך רעה וסוברים שקרבנותיהם ותפילותיהם יגנו עליהם שלא יקבלו את עונשם על מעשיהם הרעים. על כן המשורר ממשיך ואומר: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך". הדברים האלה שנאמרים כאן בלשון שלילה נאמרים במזמורים אחרים שבתהלים בלשון חיוב. כנגד "לא יגורך רע" נאמר במזמור ט"ו: "מי יגור באהלך... הולך תמים ופועל צדק". וכנגד: "לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך" נאמר במזמור כ"ד: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב". ועל פי הדברים האלה המשורר ממשיך ואומר: "ואני ברב חסדך אבוא ביתך". הלשון "ואני" מרמזת, שמשפט זה נאמר כניגוד למה שנאמר במשפטים הקודמים. "ואני" הוא כמו בלשון הדיבור שלנו "אבל אני", והכוונה: האיש הרע לא יגורך – אינו רשאי לגור בביתך, אבל אני – אבוא אל ביתך. ועוד: ההוללים הרשעים לא יתייצבו לנגד עיניך – אינם רשאים לעמוד לפניך, ואין אתה מקבל את בקשתם כשהם עומדים לפניך בתפילה, אבל אני אשתחוה אל היכל קדשך. הדיבור "אשתחוה אל היכל קדשך" משלים את הדיבור "אבוא ביתך" משום שהבאים אל בית המקדש עומדים בעזרה ומשתחווים כנגד ההיכל. 

ויש לעיין היטב במשמעות ה"חסד" ו"היראה" שבהם בא המשורר לבית המקדש. יש הנוטים לפרש את הדברים "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" כאילו המשורר אומר, שה' ברוב חסדו זיכה אותו לדבר שלא היה ראוי לו, לבוא ולהתפלל בבית המקדש. אבל פירוש כזה אינו מתאים למהלך הרעיונות שבמזמור וגם אין במשמעות של "חסד" במקרא חנינה לפנים משורת הדין. "חסד" בלשון המקרא מבטא את החובות ההדדיות הנובעות כתוצאה של יחס מסוים שנמצאים בו בני אדם. וה"חסד" האמור במידות האלוהיות הוא השמירה וההשגחה, שה' משגיח על יראיו בני בריתו. וכן נאמר במזמור ל"ג: "הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב". ובמזמור ק"ג נאמר: "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים לשומרי בריתו". כמו בפסוקים ההם כן במזמורנו, בא לשון יראה צמוד אל לשון החסד. והעולה מכאן שמשמעות הדברים שבמזמורנו היא: אני בא אל ביתך להשתחוות לפני היכל קדשך מתוך רגשות של יראת אלוהים, ומתוך בטחון בהגנתך ובהשגחתך על יראיך. וכמו במזמור ק"ג שציטטנו שבא שם לשון צדקה לאחר הלשונות חסד ויראה: "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים", כן גם במזמורנו, המשורר ממשיך ואומר: "ה' נחנו בצדקתך למען שוררי הישר לפני דרכך". 

וכאן המקום ליתן את דעתנו על תכונה אופיינית לכמה וכמה תפילות שבמזמורי תהלים שהן מנוסחות בלשון המשתמעת לפנים רבות, ולכולן כיוון המשורר בתפילתו. וכן הדבר גם בבקשה זו: "ה' נחני בצדקתך למען שוררי". לפי הקשר הדברים אל מה שלפניהם יש כאן בקשה שה' ישמור על המתפלל בדרכו אל בית המקדש ובחזירתו משם. ואמנם יש שנוהגים לומר את הפסוק הזה בצאתם מבית הכנסת לאחר סיום התפילה. ואולם יש בדברים משמעות כללית, והיא בקשה לה' שיושיע את המתפלל בכל מקום אשר הוא הולך שם. לשון "בצדקתך" כולל גם את המשמעות של "בישועתך". ועוד יש במשמעות הדברים בקשה לה' שינחה את המתפלל בדרך הנכונה, בדרך הצדקה, ולא יניח לו לסטות מדרך הצדק אל דרך הרשע. ויש ליתן את דעתנו על כך, שגם הדיבור הקודם "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" אף על פי שמעיקרו מוסב על בית המקדש ממש – רומז גם לדבקות בה' בכל מקום אשר ירא ה' נמצא בו. וכן הנאמר ברשעים "לא יגורך רע" רומז שהרשעים רחוקים מהשגחת ה' בכל מקום שהם נמצאים בו, שהדבקות בה' והחסות בו מובעות בלשון מזמורי תהלים בלשון ביאה את בית ה' וישיבה בו, וכן נאמר במזמור כ"ג "ושבתי בבית ה' לאורך ימים". ויתירה מזו מצינו, שהצדיקים משולים לאילנות נטועים בבית המקדש, וכן נאמר במזמור צ"ב: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו".